דמי הבראה - כמה ומתי מקבלים

מה הם דמי הבראה ולמה הם עדיין משולמים

דמי הבראה הם רכיב שכר שנתי שכל מעסיק בישראל חייב לשלם לעובדיו, בין שהעובד מועסק במשרד, במפעל, בחנות או בבית חולים. מקור השם בתקופה שבה בתי ההבראה היו חלק מרכזי מתרבות הנופש של העובדים. רבים מהם היו בתי מלון שפעלו בחסות ההסתדרות. באותן שנים העובד הציג למעסיק אישור שבילה בבית הבראה, והמעסיק מימן את השהות. הרעיון היה שגם לעובד שכיר מגיעים כמה ימי מנוחה ממומנים בשנה, מעבר לשכר הרגיל.

בתי ההבראה במתכונת ההיא כמעט נעלמו, אבל החובה לשלם נשארה בעינה. כיום התשלום אינו מותנה בשום שהייה בנופש: העובד מקבל את הכסף ורשאי לעשות בו כרצונו. אפשר לממן איתו חופשה, לכסות הוצאה חודשית או פשוט לחסוך אותו. המעסיק אינו רשאי לבקש אישור על בילוי בבית מלון כתנאי לתשלום.

חשוב להבחין בין דמי הבראה לבין ימי חופשה. ימי חופשה הם ימים שבהם העובד נעדר מהעבודה ומקבל עליהם שכר. דמי הבראה הם סכום כספי שמחושב לפי "ימי הבראה", אבל אינם מזכים ביום היעדרות נוסף. מי שרוצה לדעת כמה ימי היעדרות בתשלום מגיעים לו ימצא פירוט במאמר על ימי חופשה ומה מגיע לכל עובד. גם משכורת שלוש עשרה היא נושא נפרד. היא אינה זכות כללית מכוח חוק, והפרטים מופיעים במאמר על משכורת 13 ומי זכאי לה.

עוד עיקרון בסיסי: עובד אינו יכול לוותר על דמי ההבראה. גם אם חתם על חוזה שקובע אחרת, או הסכים בעל פה לוותר על התשלום, הזכות נשארת שלו. מעסיק אינו יכול להוריד את התשלום אל מתחת לקבוע בהסכם הקיבוצי או בצו ההרחבה שחל על העובד. לעומת זאת, מותר לסכם על תנאים טובים יותר, כמו תעריף גבוה יותר ליום או יותר ימי הבראה, ומשא ומתן על כך הוא לגיטימי. דמי הבראה הם אחד מרכיבי הבסיס בתלוש השכר, לצד זכויות נוספות שמפורטות במאמר על זכויות עובדים בישראל.

מי זכאי לדמי הבראה ומתי נוצרת הזכאות

הכלל הבסיסי פשוט: עובד זכאי לדמי הבראה רק אחרי שהשלים 12 חודשי העסקה אצל אותו מעסיק. עובד שעזב או סיים את עבודתו לפני שהשלים שנה אינו זכאי בדרך כלל לתשלום. התנאי חל על כל סוגי העובדים: משרה מלאה, משרה חלקית, עובדים שעתיים, עובדים במגזר הפרטי ועובדים במגזר הציבורי.

ברגע שהעובד משלים שנת עבודה, דמי ההבראה משולמים לו רטרואקטיבית מיום העבודה הראשון ולא רק מהיום שבו השלים את השנה. המשמעות המעשית היא שהשנה הראשונה אינה "שנת המתנה" שאובדת. היא נספרת במלואה ברגע שהתנאי מתקיים.

מה קורה כשהתשלום הראשון מתעכב

במקומות עבודה רבים דמי ההבראה משולמים פעם בשנה במועד קבוע, ולכן עובד שהשלים שנה בחודש מסוים יקבל לפעמים את התשלום הראשון רק בקיץ שאחריו. במקרה כזה התשלום כולל את ימי ההבראה של השנה הראשונה ועוד את החלק היחסי מהשנה השנייה. כל זכות מביא דוגמה של עובד שעבד 15 חודשים: 5 ימים על השנה הראשונה ועוד רבע משישה הימים של השנה השנייה, כלומר 6.5 ימים. לפי תעריף של 451.5 ₪ ליום מדובר ב-2,934.75 ₪ במשרה מלאה.

חריג: פיטורים סמוך לסוף השנה הראשונה

יש חריג אחד לכלל שנת העבודה. עובד שפוטר ללא הודעה מוקדמת, או שפוטר שלא בתום לב סמוך לתום שנת עבודתו הראשונה, זכאי לפיצוי בגובה דמי ההבראה. החריג נועד למנוע מצב שבו מעסיק מפטר עובד רגע לפני השלמת השנה כדי להתחמק מהתשלום. פרטים על זכויות נוספות בסיום עבודה מופיעים במאמר על פיצויי פיטורים, איך מחשבים אותם ומתי הם פטורים ממס.

אילו היעדרויות נספרות בוותק

היעדרות מהעבודה אינה פוגעת תמיד בזכאות. חופשה בתשלום, ימי מחלה בתשלום, שירות מילואים וחופשת לידה נספרים כולם בוותק לצורך דמי הבראה. כך, עובדת שהייתה בחופשת לידה במהלך השנה אינה מאבדת את חודשי החופשה בחישוב, ועובד שנעדר כמה שבועות בגלל מחלה ממשיך לצבור ותק. מידע על תשלום ימי המחלה עצמם מופיע במאמר על דמי מחלה. לעומת זאת, חופשה ללא תשלום אינה צוברת ותק להבראה, ובמהלכה אין זכאות לתשלום. מי שיוצא לחל"ת ארוך צריך להביא זאת בחשבון. ההשלכות הנוספות של יציאה לחל"ת מפורטות במאמר על חופשה ללא תשלום והזכויות של העובד.

כמה שווה יום הבראה ב-2026

הסכום ליום הבראה שונה בין המגזר הפרטי למגזר הציבורי, וכל אחד מהם מתעדכן במועד אחר ובמנגנון אחר. במגזר הפרטי התעריף מתעדכן בדרך כלל ביולי, לפי מדד המחירים לצרכן ובמסגרת צו הרחבה. במגזר הציבורי הוא מתעדכן בדרך כלל ביוני, לפי הודעת הממונה על השכר במשרד האוצר.

במגזר הפרטי יום הבראה שווה 451.5 ₪ לשנת ההבראה שבין 1.7.2025 ל-30.6.2026, במקום 418 ₪ שחלו בשנים 2023 עד 2025. כל זכות מכנה את התקופה הזו "שנת ההבראה 2026". נכון לאוקטובר 2026 זה התעריף העדכני, ולא פורסם תעריף נפרד לתקופה שמתחילה ב-1.7.2026.

העדכון הגיע בהסכם קיבוצי כללי שנחתם ביוני 2026. הסכם כזה מחייב בתחילה רק את הצדדים לו. הוא נעשה מחייב לכלל המעסיקים במגזר הפרטי רק אחרי ששר העבודה חתם על צו הרחבה באוגוסט 2026. עד החתימה על הצו נשאר התעריף המחייב 418 ₪. לפי כלכליסט, הצו חל רטרואקטיבית על מעסיקים ועובדים שאין להם הסדר מיטיב, כלומר הסדר שכבר מעניק לעובד יותר.

במגזר הציבורי יום הבראה שווה 511.6 ₪, בתוקף מיוני 2026, במקום 471.4 ₪ שחלו בשנים 2023 עד 2025. מדובר בעלייה של כ-8.5%. הנתון מבוסס על פרסומים בביזפורטל ובכלכליסט. במגזר הציבורי גם מספר ימי ההבראה גבוה יותר מאשר בפרטי, והוא נקבע בהסכמים הקיבוציים שחלים על כל קבוצת עובדים.

מקור: כל זכות - דמי הבראה.

התעריף נקבע לפי שנת ההבראה ולא לפי יום ההעברה

תעריף 451.5 ₪ ליום חל על שנת ההבראה שבין 1.7.2025 ל-30.6.2026. הקובע הוא התקופה שעליה משולם התשלום, ולא מועד העברת הכסף בפועל. מכאן נובעות שתי תוצאות. ראשית, מעסיק ששילם לפי 418 ₪ עבור התקופה 1.7.2025 עד 30.6.2026, למשל כי שילם לפני חתימת הצו, חייב להשלים 33.5 ₪ לכל יום הבראה. שנית, השלמה שמעסיק משלם בסתיו 2026 עבור שנת ההבראה שהסתיימה ב-30.6.2025 מחושבת לפי התעריף של אותה שנה, 418 ₪, ולא לפי 451.5 ₪. מי שבודק את התלוש צריך לברר לאיזו שנת הבראה התשלום מתייחס, ורק אז להשוות לתעריף.

לפי כלכליסט, הסכום לעובד בשנה הראשונה (5 ימים) עלה מ-2,090 ₪ ל-2,257.5 ₪. התוספת השנתית לעובד במשרה מלאה נעה בין 167.5 ₪ ל-335 ₪, לפי הוותק.

טיפ: אם דמי ההבראה לשנת 2025-2026 כבר שולמו לפני אוגוסט 2026, כדאי לבדוק אם בתלושים שאחרי חתימת הצו מופיעה שורת הפרשים. בלי השלמה, העובד מקבל 33.5 ₪ פחות על כל יום הבראה.

כמה ימי הבראה מגיעים לפי ותק

הסכום השנתי נגזר משני נתונים: התעריף ליום ומספר הימים שמגיעים לעובד. מספר הימים עולה עם הוותק במקום העבודה. במגזר הפרטי הסולם קבוע ולא השתנה בעדכון האחרון. בשנה הראשונה מגיעים 5 ימים, בשנה השנייה והשלישית 6 ימים, מהשנה הרביעית ועד העשירית 7 ימים, מהשנה ה-11 עד ה-15 8 ימים, מהשנה ה-16 עד ה-19 9 ימים, ומהשנה ה-20 ואילך 10 ימים.

עובד במגזר הפרטי במשרה מלאה מקבל בין 2,257.5 ₪ בשנה הראשונה לבין 4,515 ₪ בשנה מהשנה ה-20 ואילך, לפי תעריף של 451.5 ₪ ליום. הטבלה מציגה את הסכום השנתי בכל מדרגת ותק. החישוב הוא מספר הימים כפול 451.5 ₪.

מקור: כל זכות, דמי הבראה (הקישור מופיע מתחת לטבלה הקודמת).

הסולם הזה הוא רצפה. מעסיק רשאי להעניק יותר ימים, וחלק מההסכמים הקיבוציים הענפיים קובעים מספר ימים גבוה יותר כבר משנים מוקדמות. במגזר הציבורי המספר גבוה יותר באופן כללי, והוא תלוי בהסכם הקיבוצי של כל קבוצת עובדים: עובדי מדינה, עובדי רשויות מקומיות, עובדי חינוך ועוד. מי שמועסק במגזר הציבורי צריך לבדוק את ההסכם שחל עליו כדי לדעת בדיוק כמה ימים מגיעים לו בכל שלב.

הוותק נספר אצל אותו מעסיק. כשעובד עובר למקום עבודה חדש, הספירה מתחילה בדרך כלל מההתחלה, והוא חוזר למדרגה של 5 ימים בשנה הראשונה. זה שיקול שכדאי להכיר כשמשווים בין הצעות עבודה. עובד ותיק שעובר מקום עשוי להפסיד כמה ימי הבראה בשנה, אלא אם הוסכם בחוזה החדש על הכרה בוותק קודם.

טיפ: בשנה שבה העובד עולה מדרגה בסולם, למשל בסיום השנה השלישית, התשלום מחושב באופן יחסי לפי החודשים שבהם עבד בכל מדרגה. כדאי לבדוק שהמעבר למדרגה החדשה נרשם בתלוש.

איך מחשבים דמי הבראה במשרה מלאה, חלקית ושעתית

הנוסחה הבסיסית היא מספר ימי ההבראה שמגיעים לעובד, כפול התעריף ליום, כפול חלקיות המשרה. במשרה מלאה חלקיות המשרה היא 100%, ולכן החישוב מסתכם בימים כפול תעריף. עובד בשנה הראשונה במגזר הפרטי מקבל 5 ימים כפול 451.5 ₪, כלומר 2,257.5 ₪.

משרה חלקית לפי אחוזים

עובד במשרה חלקית זכאי לדמי הבראה באופן יחסי לחלקיות המשרה שלו. עובד בשנה הראשונה במגזר הפרטי שמועסק ב-60% משרה יקבל 1,354.5 ₪: 5 ימים כפול 451.5 ₪ כפול 0.6. אותו היגיון חל על כל מדרגת ותק. עובד בשנה השישית (7 ימים) ב-50% משרה יקבל מחצית מ-3,160.5 ₪, כלומר 1,580.25 ₪.

עובד שעתי לפי שעות שבועיות

כשהעובד מועסק לפי שעות ואין לו אחוז משרה מוגדר, מחשבים את חלקיות המשרה לפי מספר השעות. במגזר הפרטי מחלקים את מספר השעות השבועיות ב-42. במגזר הציבורי מחלקים ב-40. בדוגמה של כל זכות, עובד במגזר הפרטי שעובד 18 שעות בשבוע וזכאי ל-7 ימי הבראה יקבל 18 חלקי 42, כפול 451.5 ₪, כפול 7. התוצאה היא 1,354.5 ₪.

עובד שעתי לפי שעות חודשיות

אפשר לחשב גם לפי שעות חודשיות. במגזר הפרטי מחלקים את מספר השעות החודשיות ב-182, ובמגזר הציבורי ב-173.33. עובד שמספר השעות שלו משתנה מחודש לחודש יכול לבדוק את הממוצע על פני השנה. השיטה הזו נוחה במיוחד לעובדי משמרות או לסטודנטים, שעובדים בהיקף שאינו קבוע.

חשוב לזכור שחלקיות המשרה משפיעה רק על הסכום ולא על עצם הזכאות. גם עובד שעובד כמה שעות בשבוע זכאי לדמי הבראה אחרי שהשלים שנת עבודה. אין סף מינימלי של שעות שמתחתיו הזכות נעלמת. חלק מהעובדים במשרות קטנות אינם יודעים זאת ואינם בודקים את התלוש, אבל הזכות קיימת גם להם.

טיפ: עובד שחלקיות המשרה שלו השתנתה במהלך השנה, למשל עבר מ-100% ל-50%, זכאי לחישוב שמשקלל את התקופות השונות. מומלץ לשמור את התלושים של כל השנה כדי לבדוק שהחישוב נעשה נכון.

מתי משלמים דמי הבראה ובאיזו צורה

החוק אינו קובע חודש מסוים לתשלום. ברוב מקומות העבודה דמי ההבראה משולמים פעם בשנה, כתוספת לאחת ממשכורות הקיץ שבין יוני לספטמבר. מעסיקים רבים בוחרים בחודש יולי, אבל זה מנהג ולא חובה. מעסיק רשאי לשלם בחודש אחר בשנה, בפעימה אחת או בשני תשלומים.

תשלום חודשי לאורך השנה

יש מעסיקים שמעדיפים לפרוס את דמי ההבראה על פני כל השנה ולשלם חלק קבוע בכל משכורת. זה מותר, בשני תנאים. ראשית, הסדר כזה מחייב סעיף מפורש בחוזה ההעסקה. שנית, בתלוש צריכה להופיע שורה נפרדת לדמי הבראה. הסכום החודשי הוא הסכום השנתי חלקי 12. בנוסף, השכר ללא רכיב ההבראה אינו יכול להיות נמוך משכר המינימום. מעסיק אינו יכול "להכניס" את דמי ההבראה לתוך שכר המינימום. העדכונים של שכר המינימום מופיעים במאמר על שכר המינימום בישראל.

מעסיק שלא קבע הסדר כזה בחוזה, או שלא הציג את הרכיב בנפרד בתלוש, נמצא בעמדה חלשה. אם העובד יגיש תביעה, המעסיק יצטרך להוכיח בבית הדין לעבודה שהשכר החודשי אכן כלל את דמי ההבראה. כשאין לו הוכחה כזו, הוא עלול להיות מחויב לשלם את דמי ההבראה בנפרד, גם אם טען שכבר "שילם" אותם בתוך השכר.

מימון נופש במקום תשלום בכסף

מעסיק רשאי לממן לעובדים נופש במקום לשלם את דמי ההבראה בכסף, בשלושה תנאים: הודעה מראש, הסכמת העובדים, ושווי הנופש אינו נמוך מסכום דמי ההבראה שמגיע לעובד. גם הטבה כזו חייבת במס, בדיוק כמו תשלום בכסף.

סיום עבודה לפני מועד התשלום

עובד שסיים את עבודתו לפני המועד שבו נהוג לשלם דמי הבראה במקום העבודה אינו מפסיד אותם. הוא זכאי לקבל את הרכיב במשכורת האחרונה. אם התשלום מתעכב מעבר למועד, ראוי לבדוק גם את הזכויות שמפורטות במאמר על הלנת שכר ופיצויים על איחור בתשלום. תוספות אחרות שמשולמות במועדים מסוימים בשנה, כמו דמי חגים, מוסברות במאמר דמי חגים - למי מגיע וכמה.

מס, פנסיה והתיישנות

דמי הבראה הם הכנסה מעבודה לכל דבר, ולכן חלים עליהם אותם ניכויים כמו על השכר הרגיל: מס הכנסה, דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות. בחודש שבו התשלום ניתן בפעימה אחת, השכר ברוטו גבוה מהרגיל, ולכן גם הניכויים באותו חודש גבוהים יותר. זה לא אומר שהמעסיק טעה. מי שמתעניין במבנה הניכויים ימצא הסבר במאמרים על מס בריאות ומי מחויב בו ועל ביטוח לאומי, מי משלם ומי פטור.

דמי הבראה אינם נכללים בשכר המבוטח לפנסיה, וגם לא בשכר שלפיו מחשבים פיצויי פיטורים. המשמעות היא שהמעסיק אינו מפריש לקרן הפנסיה על הסכום הזה, וגם בחישוב הפיצויים בסיום העבודה הרכיב אינו נכנס לבסיס השכר. מבחינת העובד, דמי ההבראה הם תוספת חד שנתית שמשפיעה על ההכנסה הפנויה באותו חודש, ולא על החיסכון ארוך הטווח.

כמה שנים אחורה אפשר לתבוע

עובד שלא קיבל דמי הבראה, או קיבל פחות ממה שמגיע לו, יכול לתבוע את מעסיקו בבית הדין לעבודה. בתביעה כזו אפשר לדרוש פדיון של דמי ההבראה עבור 7 השנים שקדמו להגשתה. על תקופות ישנות יותר חלה התיישנות. לכן כדאי לא לדחות את הבדיקה: כל שנה שעוברת בלי תביעה עלולה להוציא שנה ישנה מתחום הזכאות.

הבדיקה עצמה פשוטה יחסית. לוקחים את תלוש החודש שבו שולמו דמי ההבראה, ובודקים את מספר הימים לפי הוותק, את התעריף לפי שנת ההבראה ואת חלקיות המשרה. אם אין שורת דמי הבראה בשום תלוש לאורך השנה, ואין סעיף בחוזה שמסביר את התשלום החודשי, זה סימן שכדאי לברר מול המעסיק או מול מחלקת השכר. במקרים רבים העניין נפתר בפנייה מסודרת בכתב, עוד לפני שמגיעים לבית הדין.

מקורות

• כל זכות - דמי הבראה: https://www.kolzchut.org.il/he/דמי_הבראה
• כלכליסט - עדכון תעריף דמי ההבראה וצו ההרחבה: https://www.calcalist.co.il/article/syl262zumg
• ביזפורטל - תעריף דמי ההבראה במגזר הציבורי: https://www.bizportal.co.il/career/news/article/20035064