דמי חגים - למי מגיע וכמה?

מה הם דמי חגים ועל מי הם חלים

דמי חגים הם תשלום שמפצה עובד על יום עבודה שהיה אמור להתקיים ובוטל בגלל חג. מי שמקבל שכר לפי שעות או לפי ימים מפסיד הכנסה בכל יום שבו מקום העבודה סגור, והתשלום הזה נועד למנוע את ההפסד. הזכות אינה מעוגנת בחוק ייעודי אלא בסעיף 7 לצו ההרחבה (הסכם מסגרת) 2000, שחל על כלל העובדים והמעסיקים במשק. צו הרחבה מחיל הסכם קיבוצי על עובדים שאינם חברים בארגון העובדים שחתם עליו, ולכן גם עובד במקום עבודה קטן ולא מאורגן מוגן על ידו.

הזכאות לדמי חגים חלה רק על מי שאינו עובד חודשי: עובד שעתי, עובד יומי או עובד ששכרו נקבע לפי תפוקה. עובד חודשי מקבל את אותה משכורת בכל חודש, בלי קשר למספר ימי העבודה בו, ולכן אינו זקוק לתשלום נפרד. החג פשוט אינו פוגע בשכרו: הוא רשאי להיעדר בכל 9 ימי החג כבר מיום עבודתו הראשון, בלי הפחתה מהמשכורת ובלי שהיום ינוכה ממכסת החופשה שלו.

עובר אורח עשוי לחשוב שהזכות שמורה למשרות מלאות בלבד, אבל זה לא המצב. הזכאות אינה תלויה בהיקף המשרה ולא במספר השעות השבועיות. סטודנטית שעובדת יומיים בשבוע בחנות ונער שעובד במשמרות ערב זכאים לדמי חגים בדיוק כמו עובד במשרה מלאה, ובלבד שהם עומדים בתנאי הזכאות. על הזכויות של עובדים צעירים ועל מה שמגיע במשרה חלקית אפשר לקרוא גם במדריך זכויות עובדים בישראל.

הרעיון שמאחורי הזכות קשור גם לחופש הדת. בישראל העובדים משתייכים לדתות שונות, והמערכת מאפשרת לכל עובד שאינו חודשי לקבל פיצוי על ימי החג של דתו, בלי הבחנה בין יהודים לבני דתות אחרות. עובד שאינו יהודי יכול לבחור אם לקבל דמי חגים לפי החגים היהודיים או לפי חגי דתו, וההחלטה בידיו בלבד. המעסיק אינו רשאי להתערב בבחירה הזו או להשפיע עליה בדרך כלשהי.

חשוב להבחין בין דמי חגים לבין תשלומים אחרים שנראים דומים. דמי הבראה, למשל, משולמים פעם בשנה לפי ותק והיקף משרה ואין להם קשר לימים מסוימים בלוח השנה; פירוט מלא מופיע במדריך על דמי הבראה. ימי חופשה נצברים לפי ותק ומנוצלים לפי בחירת העובד, בעוד ימי חג קבועים מראש ואינם יורדים מהמכסה. מי שמבין את ההבדלים יכול לבדוק בתלוש השכר שכל רכיב מופיע בנפרד ובסכום הנכון.

תנאי הזכאות - מתי העובד מקבל את התשלום

כדי לקבל דמי חגים, עובד שעתי, יומי או לפי תפוקה צריך לעמוד בשלושה תנאים מצטברים. הראשון הוא ותק: לפני החג העובד השלים לפחות שלושה חודשי עבודה במקום העבודה הנוכחי. השני הוא שהעובד היה אמור לעבוד ביום החג, והיום בוטל בגלל החג בלבד. השלישי נוגע לימים הסמוכים: העובד עבד ביום שלפני החג וביום שאחריו, או נעדר בהם בהסכמת המעסיק.

מה נחשב היעדרות בהסכמת המעסיק

התנאי של היום שלפני החג והיום שאחריו נועד למנוע מצב שבו עובד "מאריך" את החג על דעת עצמו. לכן לא כל היעדרות שוללת את הזכות. היעדרות בהסכמה כוללת יום שבו העובד פשוט לא שובץ לעבודה, חופשה שאושרה, יום המנוחה השבועי ויום גשר שהמעסיק החליט עליו. כלומר, אם המעסיק סגר את המפעל ביום שבין החג לסוף השבוע, העובד לא יאבד בגלל זה את דמי החג.

עובד בימים קבועים ועובד במשמרות

בית הדין לעבודה התייחס למקרה נפוץ: עובד שעובד בימים קבועים בשבוע, והיום שלפני החג או שאחריו אינו אחד מימי העבודה שלו. לפי הפסיקה, עובד כזה זכאי לדמי חג, כי לא הייתה כוונה שיעבוד באותו יום. אם המעסיק מבקש ממנו לעבוד ביום חלופי במקום יום החג, עליו לשלם גם את דמי החג וגם שכר מלא על היום החלופי, ולא להסתפק באחד מהם.

מקרה אחר נוגע לעובדים במשמרות מתחלפות שמכסות את כל שעות השבוע, כולל שישי ושבת. מעסיקים טענו לא פעם שעובד כזה השלים את מספר המשמרות הרגיל שלו ושכרו לא נפגע, ולכן אינו זכאי לדבר. בית הדין הארצי לעבודה דחה את הטענה בע"ע 38313-03-18, וקבע שהעובד זכאי לדמי חגים גם במצב כזה.

מחלה סמוך לחג

עובד שחלה ביום שלפני החג או ביום שאחריו נמצא בתחום אפור. בדרך כלל היעדרות בגלל מחלה נחשבת להיעדרות בהסכמת המעסיק, אבל עדיין אין פסיקה מחייבת בנושא. כדאי לשמור אישור מחלה מסודר ולמסור אותו בזמן, כדי שלא תהיה מחלוקת על סיבת ההיעדרות. על הזכויות במחלה עצמה, כולל התשלום על הימים הראשונים, ראו במדריך על דמי מחלה.

התנאים האלה הם תנאי סף. עובד שעומד בהם זכאי לתשלום, ואין למעסיק שיקול דעת להחליט אחרת. עובד שאינו עומד בהם, למשל עובד חדש שטרם השלים שלושה חודשים, לא יקבל דמי חגים על אותו חג, אבל יתחיל לקבל אותם מהחג הראשון שאחרי השלמת הוותק.

אילו ימי חג מזכים בתשלום בשנת תשפ"ז

עובד יהודי, וכן עובד שאינו יהודי שבחר בחגים היהודיים, זכאי ל-9 ימי חג בשנה: שני ימי ראש השנה, יום כיפור, החג הראשון של סוכות ושמיני עצרת, החג הראשון והשביעי של פסח, יום העצמאות ושבועות. יום העצמאות הוא יום שבתון לעובדים מכל הדתות. הטבלה הבאה מרכזת את המועדים בשנת תשפ"ז:

מקור: כל זכות - חגים יהודיים

חג שנופל בשישי או בשבת

השנה יש לכך משמעות מעשית גדולה. עובד שעתי או יומי אינו זכאי בדרך כלל לדמי חגים על חג שחל בשישי או בשבת, אלא אם הסכם קיבוצי שחל עליו קובע אחרת. מתוך 9 ימי החג בתשפ"ז, רק 5 חלים בימים ראשון עד חמישי, ולכן עובד שעתי במקום עבודה של חמישה ימים בשבוע יקבל דמי חגים על 5 ימים לכל היותר. שלושה ימי חג חלים בשבת ושבועות חל ביום שישי.

יש לכך שני חריגים. במקום עבודה שעובד שישה ימים בשבוע, עובד זכאי לדמי חג על חג שחל ביום שישי שבו היה עובד. במקום שעובד גם בשבת, עובד שהיה אמור לעבוד בשבת ונעדר בגלל החג זכאי לדמי חג. המבחן בכל המקרים זהה: האם החג מנע מהעובד יום עבודה שהיה מתקיים אילולא החג. על ההבחנה בין ימי עסקים, שישי, שבת וחגים אפשר לקרוא עוד במדריך מה נחשב יום עסקים.

חגים של דתות אחרות

עובד מוסלמי שבוחר בחגי דתו מקבל דמי חג על ימי עיד אל-פיטר, חג הקורבן (עיד אל-אדחא), הראשון במוחרם (ראש השנה ההג'רי) ויום הולדת הנביא מוחמד. עובד נוצרי זכאי לדמי חג על חג המולד, ראש השנה האזרחי, חג ההתגלות, יום השישי שלפני הפסחא, יום שני של הפסחא, יום העלייה השמיימה ויום שני של חג השבועות. מועדי החגים האלה זזים מדי שנה, ואצל הנוצרים הם תלויים גם בזרם, ולכן כדאי לבדוק אותם מול הלוח של כל שנה. עובד שבחר בחגי דתו לא יקבל דמי חג נוספים בחגים היהודיים, גם אם מקום העבודה סגור בהם, אבל ייתכן שיוכל לנצל באותם ימים את ימי החופשה שלו.

ערבי חג וימי בחירה

ערב חג הוא יום עבודה רגיל, והיעדרות בו מנוכה מימי החופשה, אלא אם סוכם אחרת. עם זאת, כל עובד רשאי להיעדר ביום אחד מרשימת ימי הבחירה שבתוספת לחוק חופשה שנתית, ועוד יום אחד לבחירתו, על חשבון החופשה השנתית. ההודעה נמסרת 30 יום מראש, והמעסיק אינו יכול להתנגד. ברשימה נמצאים, בין השאר, ערב ראש השנה, ערב יום כיפור, ערב סוכות, הושענא רבה, ערב פסח, המימונה, ל"ג בעומר, ערב שבועות, תשעה באב וחג הסיגד.

כמה משלמים ואיך מחשבים את דמי החג

צו ההרחבה אינו קובע במפורש את גובה התשלום. הפרשנות המקובלת היא שדמי חג שווים לשכר של יום עבודה רגיל, בלי דמי נסיעה ובלי תוספות שקשורות להגעה בפועל לעבודה. אצל עובד שעובד מספר שעות קבוע בכל יום החישוב פשוט: מכפילים את מספר השעות היומי בשכר השעתי. עובד שעובד שמונה שעות ביום יקבל על יום החג שכר של שמונה שעות.

עובד בשעות משתנות

אצל עובד שמספר השעות שלו משתנה מיום ליום, מחשבים ממוצע: מספר השעות היומי הממוצע כפול השכר השעתי. כאן יש מחלוקת: פרשנות אחת מחשבת את הממוצע לפי שלושת החודשים שלפני החג, ופרשנות אחרת לפי 12 החודשים שלפני החג, ואין פסיקה מחייבת שמכריעה ביניהן. בפועל כדאי לבדוק איזו תקופה מיטיבה יותר עם העובד, למשל אם בחודשים האחרונים עבד יותר שעות מבעבר.

קחו מקרה טיפוסי: עובד שמשתכר 40 ש"ח לשעה, ובשלושת החודשים שלפני החג עבד 450 שעות במהלך 60 ימי עבודה. הממוצע היומי שלו הוא 7.5 שעות, ולכן דמי החג שלו עומדים על 300 ש"ח לכל יום חג. אם באותה שנה חלים חמישה ימי חג בימי עבודה רגילים שלו, הוא אמור לקבל תשלום על כל אחד מהם בנפרד, בתלוש של החודש שבו חל החג.

ניכויים והפרשות

דמי חגים הם חלק מהשכר לכל דבר. מנוכים מהם מס הכנסה ודמי ביטוח לאומי, כולל דמי ביטוח בריאות, בדיוק כמו משכר רגיל. בנוסף, המעסיק מחויב להפריש מהם לפנסיה, כך שתשלום חסר פוגע לא רק בשכר החודשי אלא גם בחיסכון הפנסיוני. בתלוש השכר דמי החג אמורים להופיע כשורה נפרדת עם מספר הימים והסכום, והיעדרות של השורה הזו בחודש שבו חל חג היא סימן ראשון לבעיה.

כדי לוודא שהחישוב נכון, מומלץ לשמור רישום אישי של שעות העבודה בכל יום, ולהשוות אותו לדוח הנוכחות של המעסיק. רישום כזה עוזר גם בבדיקה של רכיבים אחרים בשכר, כמו תשלום על שעות נוספות, וגם משמש ראיה אם בעתיד תתגלה מחלוקת על הסכומים.

עבודה ביום חג - כמה מגיע לעובד

ככלל, מעסיק אינו רשאי לדרוש מעובד לעבוד ביום חג או ביום המנוחה השבועי. הוא רשאי לבקש, והעובד רשאי להסכים או לסרב, וסירוב כזה אינו יכול לשמש נגדו. חוק שעות עבודה ומנוחה מאפשר לחייב עבודה בימי מנוחה בענפים מסוימים ובאישורים מתאימים, למשל במקומות שאחראים על ביטחון הציבור או על שמירת בריאותם ושלומם של בני אדם, בייצור חשמל, באירוח בבתי מלון ובשירותים חיוניים שנקבעו בצו.

מרצון או מתוך כורח

גובה התשלום תלוי בשאלה אם העובד בחר לעבוד בחג. עובד שעתי או יומי שעבד בחג מרצונו מקבל 150% משכרו, ומי שעבד מתוך כורח מקבל 150% ועוד דמי חג של 100%, כלומר 250% בסך הכול. נטל ההוכחה מוטל על המעסיק: אם אינו מוכיח שהעובד בחר לעבוד מרצונו החופשי, העבודה נחשבת עבודה מתוך כורח. תוספת דמי החג חלה כמובן רק על עובד שעומד בתנאי הזכאות שפורטו קודם.

בהמשך לדוגמה של העובד שמשתכר 40 ש"ח לשעה ועובד בממוצע 7.5 שעות: אם נאלץ לעבוד בחג 7.5 שעות, יקבל 60 ש"ח לשעה, כלומר 450 ש"ח, ועוד 300 ש"ח דמי חג, ובסך הכול 750 ש"ח על אותו יום.

עובד חודשי, שעות נוספות ויום מנוחה חלופי

עובד חודשי שעבד בחג מקבל 150% משכר יום, כלומר תוספת של 50% על המשכורת החודשית הרגילה. שכר יום מחושב כשכר החודשי חלקי 25 במקום עבודה של שישה ימים בשבוע, או חלקי 21.67 במקום עבודה של חמישה ימים. שעות נוספות ביום חג משולמות בשיעור 175% על שתי השעות הראשונות ו-200% מהשעה השלישית ואילך.

עובד שעבד בחג זכאי גם ליום מנוחה חלופי. לעובד שעתי או יומי זהו יום ללא שכר, ולעובד חודשי זהו יום בלי ניכוי מהמשכורת ומהחופשה. ביום העצמאות בלבד אפשר להמיר את יום המנוחה החלופי בתשלום גבוה יותר. הטבלה הבאה מסכמת את שיעורי התשלום העיקריים:

מקור: כל זכות - תשלום על עבודה בימי חג

לנושא קרוב, התשלום על עבודה ביום שבו נערכות בחירות לכנסת, מוקדש מדריך נפרד: עבודה ביום הבחירות.

ענפים עם הסדר שונה

צו ההרחבה הכללי קובע את הבסיס, אבל בכמה ענפים חלים הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה ענפיים שמשנים את התמונה, לפעמים לטובת העובד ולפעמים בדרך אחרת. עובד בענפים האלה צריך לבדוק את ההסדר המיוחד שחל עליו ולא להסתמך רק על הכללים הרגילים.

בנייה ושיפוצים - עשרה ימי חג

בענף הבנייה והשיפוצים חל הסדר מיטיב. עובד בענף זכאי ליום היעדרות נוסף בתשלום בכל שנה, כך שמכסת ימי החג שלו היא 10 ולא 9. התנאי הוא ותק של שלושה חודשים לפחות בענף הבנייה, והוותק אינו חייב להיצבר אצל אותו מעסיק. כלומר, פועל בניין שעבר בין קבלנים שונים צובר את הוותק הענפי שלו ברציפות, ואינו מתחיל מאפס בכל מעבר.

עובדי קבלן כוח אדם

גם עובדים שמועסקים דרך קבלן כוח אדם במגזר הפרטי זכאים להיעדר בתשלום ביום נוסף, מעבר ל-9 ימי החג הרגילים. עובד כזה מוצב לעבוד אצל מזמין שירות, אבל המעסיק החוקי שלו הוא הקבלן, ולכן האחריות לתשלום מוטלת על הקבלן. כדאי לוודא שהחוזה מפרט את ההסדר, ובמדריך על חוזה העסקה מפורטות הנקודות שכדאי לבדוק לפני החתימה.

שמירה ואבטחה

בענף השמירה והאבטחה ההסדר דווקא שונה מהכלל. עובד שעובד בחג מקבל תוספת של 50% ויום מנוחה חלופי ללא שכר. גם עובד שנאלץ לעבוד בחג מקבל בענף הזה 150% ולא 250%, כך שתוספת דמי החג על עבודה מתוך כורח אינה חלה עליו.

בתי מלון ואולמות אירועים

בבתי מלון שיעורי התשלום מדורגים: 250% על שעות העבודה ב-24 השעות הראשונות של יום כיפור, 200% בערב פסח לעובדים יהודים ו-150% בשאר החגים. בנוסף, עובדי המלונות מקבלים תשלום גם על יום המנוחה החלופי. באולמות ובגני אירועים העובדים מקבלים תוספת של 50% ויום מנוחה חלופי בתשלום, וזה חל גם על עובדים שעתיים ויומיים, שבענפים אחרים יום המנוחה החלופי שלהם אינו משולם.

ויתור, מימוש והתיישנות

דמי חגים הם זכות קוגנטית, כלומר זכות שאי אפשר לוותר עליה גם בהסכמה. מעסיק שמחתים עובד על חוזה שמבטל את דמי החגים או מקטין אותם אינו משיג דבר: סעיף כזה חסר תוקף, והעובד יכול לתבוע את מלוא הסכום. גם הצהרה של עובד שהוא "מוותר" על דמי החג אינה מחייבת אותו. הכלל הזה נכון לכל העובדים שעומדים בתנאי הזכאות, בלי קשר להיקף המשרה או לסוג החוזה.

מה עושים כשהתשלום לא הגיע

הצעד הראשון הוא בדיקת תלוש השכר של החודש שבו חל החג, והשוואה למספר ימי החג שחלו בימי העבודה הרגילים. אם התשלום חסר, כדאי לפנות למעסיק בכתב ולבקש הסבר ותיקון. לעיתים מדובר בטעות של מחלקת השכר שמתוקנת בתלוש הבא. אם הפנייה לא הועילה, אפשר להגיש תלונה ליחידת האכיפה במשרד העבודה, או להגיש תביעה לבית הדין לעבודה. מעסיק שאינו משלם שכר בזמן עלול גם לשלם פיצוי על איחור, כפי שמוסבר במדריך על הלנת שכר.

אחרי סיום העבודה

סיום יחסי העבודה אינו מוחק את החוב. עובד שלא קיבל דמי חגים במהלך תקופת העבודה יכול לדרוש אותם גם אחרי שעזב, בדומה לפדיון ימי חופשה שלא נוצלו. בדיקה של התלושים הישנים בעת סיום העבודה, יחד עם בדיקת פיצויים, חופשה והבראה, יכולה לחשוף סכומים שנצברו לאורך שנים.

כמה שנים אחורה אפשר לתבוע

תקופת ההתיישנות הכללית לתביעה שאינה במקרקעין היא 7 שנים, לפי סעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, ולכן אפשר לתבוע דמי חגים שלא שולמו עד 7 שנים אחורה. על תקופה מוקדמת יותר חלה התיישנות, והמעסיק יכול לטעון שהתביעה אינה ניתנת לבירור. מכאן החשיבות של שמירת תלושי שכר ורישומי נוכחות לאורך זמן: הם הבסיס להוכחת הזכאות ולחישוב הסכום.

מעקב עצמי אחר שעות העבודה והתשלומים הוא הדרך היעילה ביותר למנוע הפסד. עובדים רבים אינם מכירים את הזכות לדמי חגים, ומעסיקים שאינם מקפידים על החוק עלולים לנצל את חוסר הידיעה. כשעולה שאלה מורכבת, למשל על חישוב הממוצע בשעות משתנות או על הסדר ענפי מיוחד, כדאי לפנות לבדיקה אצל גורם שמתמחה בדיני עבודה.

מקורות

• כל זכות - דמי חגים: https://www.kolzchut.org.il/he/דמי_חגים
• כל זכות - חגים יהודיים: https://www.kolzchut.org.il/he/חגים_יהודיים
• כל זכות - תשלום על עבודה בימי חג: https://www.kolzchut.org.il/he/תשלום_על_עבודה_בימי_חג
• כל זכות - ימי חופשה לבחירה: https://www.kolzchut.org.il/he/ימי_חופשה_לבחירה
• ויקיפדיה - חוק ההתיישנות: https://he.wikipedia.org/wiki/חוק_ההתיישנות