מה זה רכיב הפיצויים בחיסכון הפנסיוני

בהפקדה החודשית לקרן הפנסיה יש שלושה רכיבים: הפקדת העובד, הפקדת המעסיק לתגמולים והפקדת המעסיק לפיצויים. רכיב הפיצויים הוא ההפקדה שמיועדת לכסות את חובת המעסיק לפי חוק פיצויי פיטורים, והוא מופקד בשיעור של 8.33% מהשכר המבוטח. בפועל, כל עוד לא נמשך, הכסף הזה יושב באותה קרן, מושקע באותו מסלול, וצובר תשואה בדיוק כמו יתר החיסכון. ההבדל היחיד הוא המשמעות המשפטית והמיסויית שלו ברגע שעובד מתנתק מהמעסיק.

ברוב מקומות העבודה חל סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, שקובע כי ההפקדות השוטפות באות במקום פיצויי פיטורים ולכן נשארות אצל העובד גם בהתפטרות. מכאן נובעת הפיתוח: העובד רואה בקרן סכום שנצבר בשם "פיצויים", הוא זכאי לו, והוא יכול לבקש למשוך אותו במעבר בין עבודות. מי שרוצה להבין קודם איך הסכום עצמו מחושב ומה חלקו פטור ממס, ימצא הסבר מפורט במדריך על פיצויי פיטורים ואופן חישובם. השאלה במאמר הזה שונה - לא כמה מגיע, אלא מה מפסידים כשמוציאים את הכסף מהקרן.

שלוש האפשרויות בסיום עבודה

עם סיום יחסי עובד-מעסיק נפתח תהליך שמתחיל בטופס 161 שהמעסיק מגיש, ובהודעת העובד על ייעודו של הכסף. האפשרות הראשונה היא משיכה במזומן: החלק שנמצא בתוך תקרת הפטור משולם ללא מס, והחלק שמעליה מחויב במס לפי מדרגות מס הכנסה ומצטרף להכנסה השנתית. האפשרות השנייה היא רצף קצבה - הצהרה שכספי הפיצויים יישארו בקרן ויהפכו לקצבה בגיל הפרישה, ללא אירוע מס במועד הפרישה מהעבודה. האפשרות השלישית היא רצף פיצויים - דחיית ההחלטה והעברת הזכאות למעסיק הבא, כך שכל שנות העבודה נחשבות לרצף אחד לצורך חישוב הפטור בעתיד.

שתיקה אינה אפשרות ניטרלית: מי שאינו מודיע על בחירתו עלול להיחשב כמי שביקש למשוך, או לגלות בדיעבד שנוצר לו אירוע מס שלא התכוון אליו. לכן כדאי לטפל בטפסים בתוך המועדים שנקבעו ולא לדחות אותם לסוף השנה. חשוב גם לדעת שגם כספים שנשכחו בקרנות של מעסיקים ותיקים ממשיכים להתנהל, ואפשר לאתר אותם דרך המדריך על איתור חשבונות וכספים על שמכם לפני שמקבלים החלטה חלקית על בסיס מידע חסר.

העלות הראשונה - ויתור על שנות הצמיחה

הכסף בקרן הפנסיה מושקע, ולכן הזמן הוא המשאב היקר ביותר בו. משיכה של סכום פיצויים בגיל צעיר אינה מוחקת רק את הסכום עצמו אלא גם את כל התשואה שהוא היה מייצר עד גיל הפרישה. הטבלה שלהלן היא הדגמה חשבונית בלבד של ריבית דריבית על סכום של 100,000 שקל שנשאר בקרן, לפי שתי הנחות תשואה ריאלית שנתית. אין בה נתון שוק ואין בה הבטחה - תשואות בפועל משתנות ממסלול למסלול, ואפשר לראות את התשואות שדיווחו הגופים בפועל במערכות ההשוואה של רשות שוק ההון.

שנים עד הפרישהבהנחת תשואה 3% בשנהבהנחת תשואה 4% בשנה
0 (משיכה מיידית)100,000 ש"ח100,000 ש"ח
10134,392 ש"ח148,024 ש"ח
20180,611 ש"ח219,112 ש"ח
30242,726 ש"ח324,340 ש"ח

מקור להשוואת תשואות ודמי ניהול בפועל: פנסיה נט - רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון.

המשמעות הפשוטה של הטבלה היא שעובד בן 37 שמושך 100,000 שקל פיצויים מוותר, בהנחת תשואה של 4%, על סכום שלוש פעמים גדול יותר בגיל הפרישה. וזו עוד לפני חישוב מס - הכסף בקרן אינו ממוסה על התשואה בדרך, והמשיכה קוטעת את ההטבה הזו בנוסף לקטיעת הצבירה.

העלות השנייה - פגיעה בפטור על הקצבה

זו העלות שמפתיעה את רוב האנשים, כי היא מתגלה עשרות שנים אחרי המשיכה. פקודת מס הכנסה מעניקה פטור ממס על חלק מהקצבה החודשית בגיל הפרישה, אך היא רואה בפיצויים הפטורים שנמשכו בעבר מעין "מקדמה" על אותו פטור. לכן כל שקל של פיצויים פטורים שנמשך בתקופה שקדמה לגיל הפרישה מקטין את תקרת הפטור על הקצבה, ואף בשיעור גבוה משקל אחד, בהתאם למקדם הקיזוז שקבוע בפקודה. התהליך הזה נקרא בפי רשות המסים "קיבוע זכויות", ומבצעים אותו בטופס 161ד סמוך לגיל הפרישה.

הכיס נפגע פעמיים: פעם אחת בגלל שהצבירה קטנה יותר ולכן הקצבה החודשית נמוכה יותר, ופעם שנייה בגלל שחלק גדול יותר מהקצבה שנותרה חייב במס. משיכה של פיצויים פטורים בגיל צעיר יכולה להפוך קצבה שהייתה כמעט כולה פטורה ממס לקצבה חייבת במס לכל אורך תקופת הפנסיה. מי שמוותר על הפטור הזה צריך גם לזכור שבגיל הפרישה נוספת לקצבה הפרטית קצבת אזרח ותיק מהביטוח הלאומי, וששתיהן יחד קובעות את ההכנסה החודשית שעליה מחושב המס. רצף קצבה הוא הכלי שמונע את הקיזוז מראש, שכן בו לא נעשית משיכה ולא נוצר ניצול פטור.

מתי משיכה עדיין יכולה להיות הגיונית

המסקנה אינה שמשיכה אסורה תמיד. יש מצבים שבהם הכסף שווה יותר בהווה מאשר בעוד שלושים שנה. הראשון הוא חוב יקר: מי שנושא הלוואה צרכנית או יתרת חובה בריבית דו ספרתית משלם על החוב יותר ממה שהקרן צפויה להרוויח, ואז סגירת החוב היא החלטה כלכלית ולא מעידה. השני הוא היעדר הכנסה: תקופת אבטלה ממושכת, מחלה או משבר משפחתי מצדיקים שימוש בכסף שנועד לביטחון כלכלי, וזו בדיוק מטרתה של כרית ביטחון. השלישי הוא סכומים קטנים שממילא אינם משפיעים מהותית על תקרת הפטור העתידית.

לעומת זאת, משיכה למטרות צריכה - רכב, חופשה, שיפוץ שאינו דחוף - היא המקרה שבו העלות האמיתית מוסתרת, כי היא לא מופיעה בדף חשבון הבנק אלא בקצבה שתגיע בעתיד. כלל אצבע זהיר הוא לבחון תחילה האם קיימת חלופת מזומן זולה יותר, ורק אם אין - לשקול משיכה חלקית ולא מלאה. בניית סדר עדיפויות בין חוב, חיסכון שוטף וחיסכון פנסיוני היא בדיוק הדיון שנעשה במדריכי כלכלת המשפחה, והוא צריך להתקיים לפני החתימה על טופס המשיכה, לא אחריה.

טיפ זהב: משיכה היא צעד חד כיווני. אחרי שהכסף יוצא מהקרן אי אפשר להחזיר אותו לאותו מסלול ולאותו מקדם, וגם לא לשחזר את הפטור שנוצל. דחיית ההחלטה ברצף פיצויים שומרת את כל האפשרויות פתוחות, בעוד שמשיכה סוגרת אותן.

איך בודקים את התמונה לפני ההחלטה

לפני שמסמנים אפשרות בטופס, כדאי לאסוף ארבעה נתונים. הראשון הוא הסכום המדויק שצבור ברכיב הפיצויים בכל קרן ובכל פוליסה, כולל אצל מעסיקים קודמים. השני הוא סוג המוצר: קרן פנסיה מקיפה וביטוח מנהלים נבדלים במקדם ההמרה לקצבה, ובפוליסות ותיקות המקדם עשוי להיות מובטח ולכן יקר במיוחד לוותר עליו. השלישי הוא החלק הפטור והחלק החייב מתוך הסכום, כפי שהוא מופיע בטופס 161 של המעסיק. הרביעי הוא דמי הניהול והתשואות בגוף שבו הכסף מנוהל, שאותם אפשר להשוות בגמל נט ובפנסיה נט.

נתון חמישי, שנשכח כמעט תמיד, הוא ההשפעה על הכיסויים הביטוחיים. בקרן פנסיה מקיפה הצבירה מזכה גם בכיסוי לשאירים ובכיסוי לאובדן כושר עבודה, והקטנת הצבירה עשויה לשנות את היקף הכיסוי. אוסף הנתונים הזה מאפשר לחשב את העלות בשקלים ולא להסתמך על תחושה, וזה ההבדל בין החלטה מושכלת להחלטה של רגע. את המידע על הזכאות לקצבה הציבורית שתתווסף לקצבה הפרטית אפשר לראות בעמוד קצבת אזרח ותיק של הביטוח הלאומי.

מקורות