מה זה ריבית רעיונית ואיך מחשבים אותה
המונח "ריבית" מוכר לכל מי שלקח הלוואה או פתח פיקדון, אבל "ריבית רעיונית" הוא מושג מתחום המיסוי שרוב הציבור לא שמע עליו, ודווקא בגלל זה הוא עלול להפתיע. ריבית רעיונית היא ריבית שלא שולמה בפועל, אבל לצורך חישוב המס מתייחסים אליה כאילו שולמה. הרעיון פשוט: כשאדם או חברה נותנים הלוואה ללא ריבית, או בריבית נמוכה מהמקובל, הצד השני נהנה מהטבה כלכלית. המחוקק רואה בהטבה הזו הכנסה, ולכן מטיל עליה מס.
בישראל, הרף שלפיו בודקים אם נוצרה ריבית רעיונית אינו "הריבית הממוצעת במשק" במובן הכללי, אלא שיעור שקובע שר האוצר ומתעדכן מדי שנה. ריבית רעיונית שווה להפרש בין השיעור שקבע שר האוצר לבין הריבית ששולמה בפועל, ולכן גם הלוואה בריבית נמוכה, ולא רק הלוואה ללא ריבית, יוצרת אותה. חשוב לדעת שלעניין סעיף 3(ט), המונח "ריבית" כולל גם הפרשי הצמדה, כך שהלוואה צמודה למדד נבחנת לפי סך התשואה שהלווה משלם.
דוגמה היפותטית לחישוב
קחו מקרה טיפוסי: עובד מקבל ממעסיק הלוואה של 100,000 ש"ח לשנה שלמה, ללא ריבית כלל. השיעור שנקבע לשנת 2026 לעניין סעיף 3(ט) הוא 6.53%. ההפרש בין 6.53% לבין אפס הוא 6.53%, כלומר 6,530 ש"ח. הסכום הזה ייחשב להכנסה של העובד, אף שלא קיבל אותו לידיו. אם המעסיק היה גובה ריבית של 2%, ההפרש היה 4.53%, כלומר 4,530 ש"ח. ככל שהריבית בפועל קרובה יותר לשיעור שנקבע, ההכנסה הרעיונית קטנה יותר, ואם היא שווה לו או גבוהה ממנו, לא נוצרת ריבית רעיונית בכלל.
המספרים בדוגמה הם להמחשה בלבד. בפועל החישוב תלוי בתקופת ההלוואה, ביתרת הקרן לאורך השנה ובסעיף החוק הרלוונטי. מי שרוצה להבין לעומק איך ריבית, עמלות והצמדה משפיעות על עלות של הלוואה, ימצא הסבר מפורט במדריך השוואת הלוואות וקריאת לוח סילוקין.
למה משלמים מס על כסף שלא עבר ידיים
ריבית שאדם מקבל על כסף שהלווה היא הכנסה לכל דבר, והוא חייב עליה במס הכנסה. ריבית רעיונית היא ההמשך הטבעי של אותו עיקרון: אם הצדדים בחרו לוותר על הריבית, ההטבה עדיין קיימת, והחוק מטפל בה כאילו שולמה. המטרה היא למנוע מצב שבו מעסיק "מעביר" לעובד שכר בדמות הלוואה זולה, או שחברה מעבירה רווחים לבעל השליטה בלי לשלם עליהם מס, רק משום שהכסף לא נקרא בשם "משכורת" או "דיבידנד". עיקרון דומה קיים במיסוי של הטבות שאינן במזומן, כפי שמוסבר במאמר מה זה הכנסה זקופה.
באיזה שיעור ממוסה ההכנסה
לפי סעיף 125ג לפקודת מס הכנסה, יחיד משלם על הכנסה מריבית מס של עד 25%, ועל ריבית מנכס לא צמוד 15%. עם זאת, השיעורים המוגבלים האלה אינם חלים כשהריבית רשומה בספרים, כשמקבל הריבית הוא בעל מניות מהותי בגוף המשלם, או כשהוא עובד, נותן שירותים או בעל יחסים מיוחדים עם המשלם. אלה בדיוק המצבים שבהם נוצרת ריבית רעיונית, ולכן היא ממוסה לרוב לפי מדרגות המס הרגילות ולא בשיעור של 25%.
המשמעות המעשית היא שעבור בעלי הכנסות גבוהות, הריבית הרעיונית עשויה להתווסף להכנסה החייבת ולהיות ממוסה בשיעור השולי שלהם. המדרגה העליונה עומדת על 47%. נוסף על כך חל מס יסף של 3% על הכנסה חייבת מעל 721,560 ש"ח לשנה (סכום שהוקפא לשנים 2025 עד 2027), ועוד 2% על הכנסה ממקורות הוניים מעל אותו סכום. פירוט המדרגות זמין בערך מדרגות מס הכנסה באתר כל זכות.
מה קורה כשלא מדווחים
ריבית רעיונית חייבת במס, ולכן אי דיווח עליה ואי תשלום המס בגינה הם עבירת מס. מעבר לחבות המס עצמה, הנישום עלול להיחשף לקנסות, לריבית והפרשי הצמדה על המס שלא שולם, ובמקרים חמורים גם להליכים פליליים. כאן נמצא עיקר הסיכון: הצדדים להלוואה לא רואים בה הכנסה, ולכן לא חושבים לדווח עליה.
כשהמס נופל על מקבל ההלוואה: סעיף 3(ט)
סעיף 3(ט) לפקודה קובע שמי שקיבל הלוואה ללא ריבית, או בריבית נמוכה מהשיעור שקבע שר האוצר, ההפרש נחשב הכנסה שלו. הסעיף אינו חל על כל הלוואה, אלא על שלושה סוגי יחסים מוגדרים בין הצדדים. בכל אחד מהם ההכנסה מסווגת אחרת, והסיווג משפיע על אופן הדיווח ועל שיעור המס. לשנת 2026 נקבע לעניין סעיף 3(ט) שיעור של 6.53%, לפי לוח השיעורים שמפרסמת רשות המסים בחוברת הניכויים השנתית.
עובד שקיבל הלוואה ממעסיק
כשמעסיק מלווה כסף לעובד בתנאים מועדפים, ההפרש נחשב הכנסת עבודה של העובד. בפועל, ההטבה מצטרפת לשכר החייב במס, ולכן מופיעה לרוב בתלוש השכר כשווי. עובד שקיבל הלוואה כזו לרכישת רכב, לשיפוץ או לכל מטרה אחרת, ישלם מס על ההטבה במסגרת המס על משכורתו. לסקירה רחבה של מה שמגיע לעובדים מול המעסיק ראו גם זכויות עובדים בישראל.
נותן שירותים שקיבל הלוואה ממקבל השירות
כשעצמאי או נותן שירותים מקבל הלוואה זולה מלקוח שהוא מספק לו שירותים, ההפרש נחשב הכנסה מעסק או ממשלח יד שלו. כך, למשל, מתכנת עצמאי שלקוח קבוע מלווה לו כסף ללא ריבית יצטרך להכליל את ההפרש בהכנסות העסק שלו.
בעל שליטה או קרובו שקיבלו הלוואה מהחברה
בעל שליטה, לעניין זה, הוא מי שמחזיק לפחות 5% מהון החברה, מכוח ההצבעה או מהזכות לרווחים, או שיש לו זכות למנות מנהל. כשהוא או קרובו מקבלים מהחברה הלוואה בריבית נמוכה מהשיעור שנקבע, ההפרש נחשב הכנסה שלהם לפי סעיף 2(4) לפקודה, כלומר הכנסה מדיבידנד, ריבית והפרשי הצמדה. מצב נפוץ במיוחד הוא בעל חברה שמושך כסף מהחברה לצרכים פרטיים, ונושא זה קשור גם לשאלות של רכישת דירה על חשבון החברה לבעלי שליטה.
באותו לוח של חוברת הניכויים מופיעה גם תקרת הלוואה של 8,640 ש"ח לשנה לעניין סעיף 3(ט). מי שקיבל הלוואה בסכום קטן כדאי שיבדוק בחוברת את תחולת התקרה על המקרה שלו.
כשהמס נופל על נותן ההלוואה: סעיף 3(י)
סעיף 3(י) הופך את הכיוון: כאן ההפרש בין הריבית שנקבעה לבין הריבית בפועל נחשב הכנסה של מי שנתן את ההלוואה. ההיגיון הוא שמלווה שוויתר על ריבית לטובת גורם קרוב אליו בחר בעצם להעביר לו רווח, ולכן הוא שצריך לשלם עליו מס. ואולם הסעיף חל רק כשמתקיימים שני תנאים יחד.
שני התנאים המצטברים
נותן ההלוואה הוא חברה, או אדם שרשם את ההלוואה בספרים שהוא חייב לנהל בשיטה הכפולה.
בין נותן ההלוואה למקבלה קיימים "יחסים מיוחדים", כלומר הם קרובים, או שאחד הצדדים מחזיק במישרין או בעקיפין לפחות 5% מאמצעי השליטה בצד השני.
מכאן שהלוואה פרטית בין בני משפחה, כשהמלווה אינו חברה ואינו מנהל ספרים בשיטה הכפולה, אינה נכנסת לתחולת סעיף 3(י). הורה ששכיר רגיל ומלווה לבנו כסף לדירה ללא ריבית אינו נדרש, לפי סעיף זה, לשלם מס על ריבית שלא קיבל. לעומת זאת, חברה משפחתית שמלווה כסף ללא ריבית לחברה אחות, או לאחד מבעלי המניות, עשויה להיכנס לתחולתו.
איך נקבע השיעור
השיעור לעניין סעיף 3(י) מתעדכן מדי שנה לפי מנגנון קבוע: 75% מהעלות הממוצעת של אשראי בנקאי לא צמוד, כפי שמפרסם בנק ישראל, מעוגל למאית האחוז. את השיעור מכפילים במספר ימי ההלוואה ומחלקים ב-365, כך שהלוואה לחצי שנה נושאת בערך מחצית מהשיעור השנתי. בהלוואה במטבע חוץ החישוב שונה: השינוי בשער החליפין ועוד 3%. המנגנון מפורט בנוסח פקודת מס הכנסה המפורסם באתר המוסד לביטוח לאומי.
לשנת 2026 עומד השיעור על 4.90%, כפי שפורסם ברשומות ב-30.12.2025 ודווח בפרסומים מקצועיים של משרדי רואי חשבון. לדוגמה היפותטית: חברה שמלווה 100,000 ש"ח לבעל שליטה בחברה אחרת ל-180 ימים, ללא ריבית, תחשב ריבית רעיונית של כ-2,416 ש"ח (100,000 כפול 4.90% כפול 180 חלקי 365), והסכום ייחשב הכנסה של החברה המלווה. להשלכות על המס שהחברה משלמת ראו מיסוי חברות בישראל.
השוואה: סעיף 3(ט) מול סעיף 3(י)
שני הסעיפים עוסקים באותה תופעה, הלוואה בתנאים מועדפים, אבל מטילים את המס על צדדים שונים, בשיעורים שונים ובמצבים שונים. הבלבול ביניהם נפוץ, בין השאר משום שבשניהם מופיע הרף של 5% שליטה. ההבדל המהותי הוא מי נהנה מההטבה בעיני המחוקק: בסעיף 3(ט) זה הלווה, שקיבל כסף זול, ובסעיף 3(י) זה המלווה, שבחר לוותר על הכנסה כדי להיטיב עם גורם קשור. בשנת 2026 השיעור בסעיף 3(ט) גבוה מזה שבסעיף 3(י), 6.53% לעומת 4.90%, ולכן חשוב לזהות נכון איזה סעיף חל על ההלוואה.
| נושא | סעיף 3(ט) | סעיף 3(י) |
|---|---|---|
| שיעור לשנת 2026 | 6.53% | 4.90% |
| מי נחשב בעל ההכנסה | מקבל ההלוואה (1 מתוך 2 הצדדים) | נותן ההלוואה (1 מתוך 2 הצדדים) |
| רף שליטה רלוונטי | 5% מההון, מההצבעה או מהרווחים | 5% מאמצעי השליטה |
| מספר סוגי היחסים שבהם חל | 3 (עובד, נותן שירותים, בעל שליטה או קרובו) | 2 (קרובים, או שליטה של 5%) |
| מספר תנאים מצטברים לתחולה | 1 (קיום אחד מסוגי היחסים) | 2 (מלווה שהוא חברה או מנהל ספרים כפולים, ויחסים מיוחדים) |
| שיעור מס מרבי על ההכנסה ליחיד | 47% ועוד מס יסף 3% | 47% ועוד מס יסף 3% (כשהמלווה יחיד) |
מקור: חוברת הניכויים החודשית של רשות המסים לשנת 2026; שיעור סעיף 3(י) לפי פרסומים מקצועיים של משרדי רואי חשבון.
עוד הבדל שכדאי לזכור: סעיף 3(י) קובע במפורש שהלוואה שחל עליה סעיף 3(ט) אינה נחשבת הלוואה לעניינו. כלומר, אותה הלוואה לא תמוסה פעמיים, פעם אצל הלווה ופעם אצל המלווה. אם הלווה הוא עובד של המלווה, או בעל שליטה בחברה המלווה, הסעיף שחל הוא 3(ט), והמס מוטל עליו.
מתי לא נוצרת ריבית רעיונית
לא כל חוב בין שני צדדים הוא "הלוואה" לעניין המיסוי. ככלל, הלוואה היא כל חוב בין שני אנשים או ישויות משפטיות, אבל החוק מחריג כמה סוגים של חובות, והם אינם מחייבים במס על ריבית רעיונית. הנקודה החשובה ביותר היא שכל הלוואה שאינה נכנסת לאחד המצבים שבסעיפים 3(ט) ו-3(י) אינה יוצרת חבות במס על ריבית רעיונית כנקודת מוצא. ההנחה העומדת בבסיס החוק היא שהלוואה בין צדדים שאין ביניהם יחסים מיוחדים ניתנת בתנאי שוק, ולכן אין סיבה להטיל מס על ריבית שלא נגבתה.
החריגים שבסעיף 3(י)
בנוסח הנוכחי של הפקודה, החובות הבאים אינם נחשבים הלוואה לעניין סעיף 3(י):
חוב של לקוחות או של ספקים שנוצר בשל שירותים שניתנו או נכסים שנמכרו, למשל אשראי רגיל ללקוחות או תשלום נדחה לספק.
הלוואה שחל עליה סעיף 3(ט), כדי למנוע כפל מס כאמור.
הלוואה שנותן מוסד ציבורי למטרה שלשמה הוא פועל. נושא המוסדות הציבוריים קשור גם למבנה של מוסד ללא כוונת רווח (מלכ"ר).
עסקה בינלאומית שחל עליה סעיף 85א לפקודה, שעוסק בתמחור העברה בין צדדים קשורים במדינות שונות.
שטר הון לא צמוד וללא ריבית, שחברה נותנת לחברה שבשליטתה לתקופה של חמש שנים לפחות.
הלוואות פרטיות
כפי שראינו, הלוואה פרטית בין בני משפחה, כשהמלווה הוא אדם פרטי שאינו מנהל ספרים בשיטה הכפולה, אינה בתחולת סעיף 3(י). כך גם הלוואה בין חברים שאינם קשורים זה לזה בקשרי עבודה, שירותים או שליטה. עם זאת, כשאחד הצדדים הוא מעסיק, לקוח או חברה בשליטה, התמונה משתנה, ויש לבחון את המקרה לפי סעיף 3(ט).
משיכות של בעל מניות מהותי: סעיף 3(ט1)
מצב שכיח במיוחד בחברות קטנות ובחברות משפחתיות הוא בעל מניות שמושך כספים מהחברה לצרכיו הפרטיים, ורושם אותם כ"הלוואת בעלים". המחוקק התייחס למצב הזה בסעיף נפרד, 3(ט1), כדי למנוע שימוש בהלוואות כתחליף קבוע לחלוקת דיבידנד או לתשלום שכר. הסעיף חל על בעל מניות מהותי או קרובו, ועל כל משיכה מהחברה, כולל הלוואה.
משיכה של בעל מניות מהותי או קרובו בסכום מצטבר של מעל 100,000 ש"ח, שלא הוחזרה עד תום שנת המס שאחרי שנת המשיכה, נחשבת הכנסה שלו. סיווג ההכנסה תלוי במצב החברה: אם יש בה רווחים, המשיכה תיחשב דיבידנד. אם אין, היא תיחשב הכנסת עבודה או הכנסה מעסק, לפי היחסים בין בעל המניות לחברה.
עד שהמשיכה הופכת להכנסה, כלומר בתקופה שבין המשיכה לבין תום שנת המס שאחריה, חלה עליה ריבית רעיונית לפי סעיף 3(ט). כך בעל המניות נדרש לשלם מס על ההטבה כבר בתקופה שבה הכסף נמצא אצלו, ואם לא החזיר אותו בזמן, המשיכה כולה הופכת להכנסה חייבת. בעלי חברות שמשלבים משכורת מהחברה עם משיכות כדאי שיכירו גם את ההיבטים הפנסיוניים, המוסברים במאמר שכיר בעל שליטה, ואת שיקולי המבנה שנדונים במאמר חברת בית.
טיפ: חשבון "הלוואת בעלים" שהולך ותופח משנה לשנה הוא אחד המקורות הנפוצים לחבות מס בלתי צפויה. מעקב שוטף אחרי היתרה, ובדיקה לקראת סוף כל שנת מס, מאפשרים להחליט בזמן אם להחזיר את הכסף, לחלק דיבידנד או לשלם שכר.
איך נמנעים מהפתעות מול רשות המסים
ריבית רעיונית אינה עונש, אלא חלק רגיל ממערכת המס, ואפשר להתנהל מולה בצורה מסודרת. הקושי העיקרי הוא שרבים אינם מודעים לקיומה, ולכן אינם מדווחים עליה. הצעד הראשון הוא לזהות מראש אם ההלוואה נכנסת לאחד מסוגי היחסים שבחוק, עוד לפני שהכסף עובר.
שאלות שכדאי לשאול לפני מתן הלוואה
האם בין הצדדים יש יחסי עובד ומעסיק, נותן שירותים ומקבל שירות, או יחסי שליטה של 5% ומעלה?
האם נותן ההלוואה הוא חברה, או אדם שמנהל ספרים בשיטה הכפולה?
האם הצדדים הם קרובים לפי ההגדרה בחוק?
האם ההלוואה נכנסת לאחד החריגים, כמו אשראי רגיל ללקוחות או שטר הון לחמש שנים לפחות?
האם מדובר במשיכה של בעל מניות מהותי, שעלולה להפוך להכנסה אם לא תוחזר בזמן?
תיעוד ודיווח
הסכם הלוואה כתוב, עם סכום, מועד פירעון ושיעור ריבית, מקל על הוכחת תנאי ההלוואה מול פקיד השומה. כשמעסיק נותן הלוואה לעובד, ההטבה צריכה להיכלל בתלוש השכר, וכשחברה נותנת הלוואה לבעל שליטה, יש לרשום אותה בספרי החברה ולחשב את הריבית הרעיונית מדי שנה. דרך נוספת לצמצם את החבות היא לקבוע ריבית בפועל בשיעור שאינו נמוך מהשיעור שנקבע, ואז לא נוצר הפרש כלל. מכיוון שהשיעורים מתעדכנים מדי שנה, כדאי לבדוק אותם בכל שנה מחדש ולא להסתמך על נתוני שנה קודמת.
עצמאים ובעלי חברות שמדווחים על ריבית רעיונית עשויים לגלות שההכנסה הנוספת משפיעה גם על התשלומים השוטפים שלהם לרשות המסים. הסבר על כך מופיע במאמר מהם מקדמות מס הכנסה. במקרים מורכבים, כמו הלוואות במטבע חוץ, שרשרת של חברות קשורות או משיכות בהיקף גדול, נהוג להיעזר ברואה חשבון שמכיר את המקרה הספציפי.
מקורות
- פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), סעיפים 3(ט), 3(ט1), 3(י) ו-125ג - gov.il
- רשות המסים - חוברת הניכויים החודשית לשנת 2026 - gov.il
- המוסד לביטוח לאומי - נוסח פקודת מס הכנסה, מנגנון עדכון השיעור לעניין סעיף 3(י) - btl.gov.il
- כל זכות - מדרגות מס הכנסה - kolzchut.org.il