מוסד ללא כוונת רווח (מלכ"ר) - יתרונות מול חסרונות

מהו מוסד ללא כוונת רווח, ובמה הוא שונה מעסק

מוסד ללא כוונת רווח הוא צורת התאגדות שמתאימה למצב שבו מטרת המייסדים אינה לצבור רווחים, אלא לקדם מטרה חברתית, ציבורית, תרבותית, דתית, פוליטית או חינוכית. אנשים רבים שפועלים למען רעיון או קהילה שואלים את עצמם בשלב מסוים אם כדאי למסד את הפעילות ולהקים ארגון רשמי, או שעדיף להמשיך לפעול באופן וולונטרי ובלי מסגרת משפטית. כדי לענות על השאלה הזו צריך להבין קודם מה ההגדרה כוללת ומה היא מחייבת.

העיקרון המגדיר הוא איסור חלוקת רווחים. גם כשנוצרים במלכ"ר עודפים כספיים, למשל מחיסכון בהוצאות או מתרומות גדולות, אסור לחלק אותם למייסדים, לחברים או לבעלי תפקידים. העודפים נשארים בארגון ומשמשים לקידום המטרה שלשמה הוקם. זה ההבדל המהותי בין מלכ"ר לבין עסק, שבו הבעלים זכאים ליהנות מהרווח בדרך של משיכות או דיבידנדים.

חשוב להבחין בין רווח לבין שכר. מלכ"ר רשאי לשלם משכורות לעובדיו, כולל למנהלים, בהיקף סביר ומקובל ביחס לעבודה שהם עושים בפועל. מה שאסור הוא להשתמש בארגון כצינור להעברת רווחים לכיסם של בעלי השליטה. מי שמעוניין להפיק רווח מהפעילות מעבר לשכר הוגן, המסגרת המתאימה היא עסק ולא מלכ"ר. למי שהולך בכיוון הזה, המדריך לפתיחת עסק מול רשויות המס מפרט את השלבים מול מס הכנסה, מע"מ וביטוח לאומי.

עוד נקודה שכדאי להכיר כבר בשלב הזה: "מלכ"ר" הוא בעיקרו מעמד מיסויי ולא צורת התאגדות אחת. עמותה, חברה לתועלת הציבור, הקדש ציבורי ואפילו משרד ממשלתי יכולים כולם להיחשב מלכ"ר לצורכי מע"מ. לכן ההחלטה כוללת שתי שאלות נפרדות: באיזו צורה משפטית להתאגד, ואיך להגיע להכרה כמלכ"ר עם כל ההטבות והחובות שנלוות לכך.

ארבע הקטגוריות של מלכ"ר לפי חוק מס ערך מוסף

ההגדרה המשפטית של מלכ"ר מופיעה בסעיף 1 לחוק מס ערך מוסף, והיא מונה ארבע קטגוריות מרכזיות של גופים. ההבחנה בין הקטגוריות חשובה, משום שהיא קובעת מי יכול ליהנות מהמעמד ובאילו תנאים. לפי סעיף 1 לחוק מס ערך מוסף יש ארבע קטגוריות של מלכ"ר, ורק שתיים מהן רלוונטיות בפועל למי ששוקל להקים ארגון חדש. הרחבה על המס עצמו, שיעוריו ואופן הדיווח, מופיעה במאמר מס ערך מוסף - שיעור המס, מי משלם ואיך מקבלים החזר.

גופים ממשלתיים ומוניציפליים

הקטגוריה הראשונה כוללת את המדינה, משרדי הממשלה, רשויות מקומיות וגופים שבבעלותן, כמו חברות עירוניות. מטרתם של גופים אלה אינה לייצר רווח אלא לממש את מדיניות הממשלה, העירייה או המועצה. הם מקבלים את המעמד מעצם טיבם, ואין צורך להגיש בקשה מיוחדת.

חבר בני אדם שאין מטרתו רווח

הקטגוריה השנייה מתאימה לקבוצת אנשים שהתאגדה סביב מטרה משותפת ולא לשם רווח. זו הקטגוריה שבה נכללות רוב העמותות שנרשמו לפי חוק העמותות, וכן קבוצות שפועלות לפי תקנון מוסכם בין חבריהן. עבור מי שרוצה להקים ארגון חברתי חדש, זו לרוב הקטגוריה הרלוונטית.

תאגיד שאינו חברה, אגודה שיתופית או שותפות

הקטגוריה השלישית כוללת תאגידים שאינם פועלים למטרה עסקית אלא לקידום מטרות אחרות. רבים מהם שייכים למגזר השלישי, שעליו נרחיב בהמשך. ההגדרה מוציאה מתוכה במפורש חברות, אגודות שיתופיות ושותפויות, שהן צורות התאגדות עסקיות במהותן.

קופות גמל פטורות ממס הכנסה

הקטגוריה הרביעית שונה באופייה משלוש הראשונות: מדובר בקופות גמל שבהן המדינה מאפשרת לשכירים ולעצמאים להפריש כספים עד תקרה הקבועה בחוק, בפטור ממס, בהתאם לתיקון 190 לפקודת מס הכנסה. מטרת הפטור היא לעודד חיסכון לגיל פרישה, ואינה קשורה להקמת ארגון חברתי. מי שמעוניין להבין את עולם החיסכון הזה יכול להיעזר בהסבר של כל זכות על קרן פנסיה מקיפה, במאמר קופת גמל להשקעה - תקרה, נזילות והטבת המס בגיל 60, ובמערכת ההשוואה הרשמית גמל נט של רשות שוק ההון.

אילו ארגונים פועלים בפועל במעמד מלכ"ר

מההגדרות שבחוק נגזרות ארבע קבוצות מעשיות של ארגונים שפועלים במעמד מלכ"ר. ההבדל ביניהן אינו רק טכני: לכל אחת יש מבנה בעלות אחר, רמת גמישות אחרת ודרך אחרת לקבל החלטות. המגזר השלישי הוא הקבוצה המרכזית והחשובה ביותר שפועלת תחת הגדרת המלכ"ר, ובה נמצאים רוב הארגונים שהציבור מכיר.

חברות ממשלתיות וגופים ציבוריים

חברות ממשלתיות וגופים ציבוריים אינם פועלים לשם רווח, אלא לשם יישום תוכניות של הממשלה, העירייה או המועצה. מבחינת הקורא שמתלבט אם להקים ארגון, הקבוצה הזו פחות רלוונטית, אבל היא מסבירה למה מלכ"ר הוא מושג רחב בהרבה מעמותה.

המגזר השלישי

המגזר השלישי כולל ארגונים שאינם שייכים למדינה (המגזר הראשון) ואינם שייכים למגזר העסקי (המגזר השני). בתוכו פועלים ארגונים חברתיים כמו "כנפיים של קרמבו" ו"פתחון לב", ארגונים פוליטיים וציבוריים כמו "התנועה למען איכות השלטון בישראל" ו"אם תרצו", וארגונים שנמצאים בתפר שבין החברתי לפוליטי, כמו "איגי". רוב הארגונים האלה מאוגדים כעמותה רשומה.

חברה לתועלת הציבור

חברה לתועלת הציבור (חל"צ) היא חברה שפועלת למען מטרה שנקבעה מראש במסמכי היסוד שלה, ולרוב מדובר במטרה ציבורית. ההבדל המרכזי בינה לבין חברה רגילה הוא שאסור לה לחלק דיבידנדים לבעלי השליטה בה. מי שמכיר את המבנה של חברה רגילה ימצא כאן דמיון רב במבנה הניהולי, עם הגבלות נוספות על השימוש בכסף. על החשיבות של מסמכי היסוד בחברה אפשר לקרוא במאמר תקנון חברה - כל מה שחשוב לדעת.

הקדש ציבורי

הקדש, שנקרא לעיתים גם בשמו המוסלמי "וקף", הוא נכס שאדם תרם והקדיש למטרה מוגדרת בתחומי החינוך, התרבות, הדת, הצדקה, הבריאות וכדומה. ההקדשים הציבוריים רשומים ברשם ההקדשים שבמשרד המשפטים, ומנוהלים על ידי נאמן שתפקידו לקדם את המטרה שלשמה ניתן הנכס. בתי כנסת, מסגדים, גמ"חים ומוסדות תרבות וחינוך רבים הם הקדשים שנתרמו על ידי גורמים שונים לאורך השנים.

היתרונות של הקמת מלכ"ר: מיסוי, מימון ואמון

יש שלושה יתרונות עיקריים שבגללם ארגונים רבים בוחרים להתמסד ולהגיע להכרה כמלכ"ר. כל אחד מהם יכול לבדו להצדיק את המאמץ הבירוקרטי, ובארגון גדול הם מצטרפים זה לזה.

הקלות במיסוי

היתרון המרכזי הוא המיסוי, ונכון יותר: היעדר חלק ניכר ממנו. מלכ"ר אינו גובה מע"מ על השירותים והמוצרים שהוא מספק במסגרת פעילותו, כך שהשירות שלו זול יותר לציבור שהוא משרת. בנוסף, המיסוי של הארגון עצמו כפוף לכללים מקלים ולפטורים מסוימים שאינם חלים על עסק רגיל. כדאי לדעת שלמעמד הזה יש גם צד שני: מלכ"ר אינו יכול לקזז את המע"מ ששילם על רכישותיו, וחלות עליו חובות דיווח ייחודיות, כמו מס שכר. למי שרוצה להשוות למצב של תאגיד עסקי, המאמר על מיסוי חברות בישראל מסביר כיצד ממוסה חברה רגילה.

גישה למימון ממשלתי

היתרון השני, בהתאם לסוג הארגון, הוא האפשרות לפנות לממשלה ולמשרדיה בבקשה לתמיכה ולמימון. לפי נתונים שפורסמו בעבר, מתוך כ-40,000 מלכ"רים שפעלו בישראל, כ-3,000 זכו למימון ממשלתי, והמדינה העבירה לעמותות כ-2.7 מיליארד ₪ בשנה. הסיכוי לקבל תמיכה ממשלתית בלי הכרה רשמית ובלי מסגרת משפטית מסודרת קלוש ביותר, משום שמשרדי הממשלה מחויבים להעביר כספים רק לגופים שעומדים בדרישות פיקוח ודיווח.

אמון של תורמים

היתרון השלישי הוא אמון. ארגון רשום שמחזיק באישור ניהול תקין מרשם העמותות משדר לתורמים שיש עליו פיקוח ושהכסף שלהם מגיע ליעדו. תורמים רבים, ובמיוחד קרנות פילנתרופיות ותורמים מוסדיים, דורשים את האישור הזה לפני שהם שוקלים תרומה, כדי לוודא שהארגון אינו משמש מסווה לגריפת רווחים בשם מטרה חברתית או פוליטית. היקף הכסף שעובר במגזר הזה משמעותי: לפי הערכות שפורסמו בעבר, עמותות בישראל הכניסו כ-140 מיליארד ₪ בשנה. ארגון שמקבל בנוסף אישור לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה מאפשר לתורמים שלו לקבל זיכוי ממס על התרומה, וזה כלי גיוס משמעותי בפני עצמו.

החסרונות של הקמת מלכ"ר: חשיפה, דיווח, נוקשות ועלויות

ההטבות של מלכ"ר אינן ניתנות בלי תמורה. המדינה מעניקה הקלות כלכליות, ובתמורה דורשת שקיפות ופיקוח שמונעים שימוש במסגרת הזו להתחמקות ממס. ארבעה חסרונות בולטים כדאי לשקול לפני שמחליטים.

חשיפת מידע לצורך ניהול תקין

כדי ליהנות מההטבות ולקבל אישור ניהול תקין, הארגון צריך להראות שהוא מתנהל כראוי. לשם כך הוא נדרש לחשוף פרטים רבים: שכר העובדים והמנהלים הבכירים, ההוצאות של הארגון ונתונים כספיים נוספים. חלק מהמידע הזה פתוח לעיון הציבור, ומי שמעדיף לפעול בדיסקרטיות ימצא בכך מחיר לא קטן.

דיווח שוטף

מלכ"ר נדרש להגיש דוחות שונים על פעילותו, על ההכנסות וההוצאות, על ההון העצמי ועוד. מטרת הדיווחים היא להבטיח שלא משתמשים במוסדות האלה כדי להתחמק מתשלום מסים. בפועל, ארגון שמעסיק עובדים ומנהל תקציב ממשי יצטרך הנהלת חשבונות מסודרת וביקורת חיצונית, ומי שמכיר את הדוח הכספי של עסק ימצא כאן חובות דומות ואף מחמירות יותר.

נוקשות כשבוחרים בתאגיד שאינו עמותה

מי שבוחר להקים תאגיד שמוגדר כמלכ"ר, להבדיל מעמותה, יידרש ברוב המקרים לקבוע מסמך יסוד שמגדיר את מטרת הארגון. שינוי של ייעוד הארגון בהמשך דורש התאמות משפטיות ולוגיסטיות רבות, ולעיתים גם הסכמה של כל החברים. לעומת זאת, בעמותה אפשר לשנות את התקנון ברוב רגיל של חברי האסיפה הכללית. לכן, כשהארגון עדיין לא מגובש וכיווני הפעולה עשויים להשתנות, עמותה היא בדרך כלל האפשרות הגמישה יותר.

עלויות ואגרות

הקמת עמותה, שהיא האפשרות המועדפת על רוב האנשים בזכות הגמישות שלה, דורשת מילוי טפסים מול רשם העמותות, תצהיר בנוכחות עורך דין, ותשלום אגרות. במחירון שפורסם בעבר עמדה אגרת הרישום לעמותה על 816 ₪ והאגרה השנתית על 1,303 ₪, ואת הסכומים העדכניים יש לבדוק ברשות התאגידים לפני ההקמה. לכך מתווסף שכר טרחה של עורך הדין שמאמת את התצהיר, ובהמשך גם עלויות של הנהלת חשבונות וביקורת.

הנתונים המרכזיים בטבלה אחת

כדי להקל על ההשוואה, ריכזנו בטבלה את המספרים שעולים מהדיון: מצד אחד היקף הכסף שעובר במגזר, ומצד שני העלויות הישירות של הכניסה אליו. הפער בין עלות הכניסה, מאות ספורות של שקלים באגרת הרישום, לבין היקף המימון והתרומות במגזר, מסביר מדוע ארגונים גדולים כמעט תמיד בוחרים להתמסד. עם זאת, יש לזכור שהנתונים הכספיים מבוססים על פרסומים קודמים ואינם נתון שנתי עדכני, ולכן הם מתאימים להבנת סדרי הגודל ולא לחישוב מדויק.

מקור להגדרה ולמבנה העמותה: ויקיפדיה - עמותה. הנתונים הכספיים בטבלה מבוססים על נתונים שפורסמו בעבר ועל המחירון הקודם של רשם העמותות.

כדאי לקרוא את הטבלה בשני מישורים. המישור הראשון הוא סדר הגודל: גם אם הנתונים השתנו מאז שפורסמו, הם ממחישים שרק מיעוט קטן מהמלכ"רים מקבל מימון ממשלתי, ושעיקר הכסף במגזר מגיע ממקורות אחרים, כמו תרומות, הכנסות משירותים ופעילות עצמית. המישור השני הוא היחס בין העלות לתועלת: האגרות הישירות נמוכות יחסית, אבל העלות האמיתית של מלכ"ר נמצאת דווקא בשורות שאינן בטבלה, בזמן ובכסף שנדרשים לניהול תקין לאורך שנים.

מתי משתלם להקים מלכ"ר, ומתי עדיף לוותר

אחרי שמניחים את היתרונות והחסרונות זה לצד זה, מתברר שהשאלה אינה "האם מלכ"ר טוב" אלא "האם הוא מתאים לגודל ולאופק של הפעילות". מלכ"ר מאפשר להכניס לארגון כספים רבים, הן מהמדינה, הן בזכות הקלות המס והן מתורמים. מנגד, הוא מחייב ניירת, אגרות, דיווחים ושקיפות לאורך כל חייו. ככל שהפעילות גדולה, ארוכת טווח ותלויה בתרומות ובמימון חיצוני, כך הכדאיות של הקמת מלכ"ר גבוהה יותר.

מקרים שבהם לרוב עדיף לפעול בלי להתאגד

כשמדובר בתרומה חד-פעמית, באירוע מסוים או בסוגיה נקודתית שצפויה להסתיים בתוך זמן קצר, יהיה פשוט יותר לפעול בלי להקים ארגון. ההוצאה על אגרות, עורך דין ודיווחים עלולה להיות גבוהה מהתועלת, והמחויבות לניהול שוטף נמשכת גם אחרי שהפעילות עצמה דעכה. קחו מקרה היפותטי: קבוצת שכנים שמארגנת איסוף ציוד לבית ספר לקראת שנת הלימודים. פעילות כזו יכולה לעבור דרך גוף קיים, כמו ועד ההורים, בלי להקים ישות חדשה.

מקרים שבהם ההכרה כמלכ"ר כמעט הכרחית

ארגון שמתכנן לפעול לאורך שנים, לשלם משכורות לעובדים, להכניס ולהוציא סכומים משמעותיים ולגייס תרומות, יצטרך כמעט בוודאות להיות מוכר כמלכ"ר, על אף האגרות והדרישות הלוגיסטיות. בלי ההכרה הזו קשה לקבל תמיכה ממשלתית, תורמים מוסדיים יהססו, והארגון לא ייהנה מהקלות המס. דוגמה היפותטית: ארגון שמפעיל חוגי העשרה לילדים מכמה שכונות, מעסיק מדריכים ופונה לקרנות לקבלת מענקים. במצב כזה, המסגרת הרשמית היא תנאי לפעילות עצמה.

שאלות שכדאי לשאול לפני ההחלטה

• האם הפעילות צפויה להימשך יותר משנה או שנתיים?
• האם יועסקו עובדים בשכר, או שכל הפעילות מבוססת על מתנדבים?
• האם צפויה פנייה לתמיכה ממשלתית, לקרנות או לתורמים מוסדיים?
• האם המייסדים מוכנים לחשוף שכר והוצאות לעיון הציבור?
• האם המטרה מגובשת, או שעשויה להשתנות ולכן נדרשת גמישות של עמותה?
• האם יש בצוות מי שיכול להחזיק את הדיווח והניהול הכספי לאורך זמן?

לסיכום, מלכ"ר הוא ארגון שמוקם כדי לקדם מטרות שאינן עסקיות. היתרונות שלו, פטור מגביית מע"מ, הקלות מס, אישור ניהול תקין שמעיד על התנהלות טובה ומגדיל את הסיכוי לקבל מימון מתורמים ומהרשויות, משמעותיים במיוחד לארגונים גדולים. מנגד, הוא דורש תשלום אגרות, חושף את פרטי הארגון לגורמים שונים ומצמצם את הגמישות בנוגע ליעדיו. אלה השיקולים שצריכים להכריע אם להפוך פעילות וולונטרית לארגון רשמי.

מקורות

• ויקיפדיה - עמותה: https://he.wikipedia.org/wiki/עמותה
• ויקיפדיה - הקדש: https://he.wikipedia.org/wiki/הקדש
• כל זכות - קרן פנסיה מקיפה: https://kolzchut.org.il/he/קרן_פנסיה
• רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון - גמל נט: https://gemelnet.cma.gov.il/