מהו ניכוי מס במקור ולמה המדינה דורשת אותו

מס הכנסה בישראל מוטל על מי שמרוויח את ההכנסה, הנישום. אבל במקרים רבים מי שמעביר את הכסף בפועל לקופת המדינה הוא דווקא הצד השני של העסקה: המעסיק שמשלם משכורת, הלקוח שמשלם לספק, הבנק שמעביר דיבידנד לבעל מניות. זהו העיקרון של ניכוי מס במקור. המילה "מקור" מתייחסת לעסקה המקורית עצמה, לרגע שבו הכסף עובר מיד ליד. ברגע הזה המשלם מפחית חלק מהסכום ומעביר אותו לרשות המסים, והמקבל מקבל את היתרה.

חשוב להבחין בין שני התפקידים. חבות המס עצמה נשארת של מקבל התשלום: הוא זה שהרוויח, והמס מחושב לפי ההכנסה שלו. החובה הטכנית לנכות ולהעביר מוטלת על המשלם. כך, למשל, עובד שכיר אינו מעביר בעצמו את מס ההכנסה מדי חודש; המעסיק עושה זאת עבורו ומציג את הסכום שנוכה בתלוש.

הבסיס החוקי נמצא בפקודת מס הכנסה ובתקנות ובצווים שהותקנו מכוחה, שקובעים באילו נסיבות חלה החובה ובאיזה שיעור. לצד הכללים הקבועים, פקיד השומה מוסמך להקטין את שיעור הניכוי ואף לאפס אותו, אם שוכנע שאחרת ייגבה מהנישום יותר מס ממה שהוא חייב בו.

לפי הוראת הביצוע של רשות המסים בנושא ניכוי במקור, המטרה היא אכיפה יעילה והבטחת גביית המס סמוך למועד שבו התקבל התשלום. במקום לחכות לסוף השנה ולקוות שכל נישום ידווח על כל שקל, המדינה גובה חלק מהמס כבר ברגע התשלום, דרך מי שמשלם. המנגנון הזה מצמצם תת-דיווח ותופעות של העלמות מס, שבהיקפים גדולים פוגעות בקופה הציבורית ובעסקים שמשלמים את המס כחוק.

כדאי גם לא לבלבל בין "ניכוי במקור" לבין "ניכוי" במובן של הוצאה שמפחיתה את ההכנסה החייבת. אלה שני מושגים שונים לגמרי, וההבדל ביניהם ובין זיכוי ממס מוסבר בהרחבה במאמר על ההבדלים בין ניכוי לזיכוי במס הכנסה.

מי מנכה, מאילו תשלומים ובאיזה שיעור

הכלל הבסיסי רחב מאוד: כמעט כל סוג הכנסה עשוי להיות כפוף לניכוי במקור. זה כולל משכורת, דמי שכירות, זכיות בפרסים ובהגרלות, דיבידנדים, ריבית, תשלומים לספקים ונותני שירותים, מענקים מסוגים שונים ועמלות. פירוט סוגי ההכנסות וכללי הניכוי לכל אחת מהן מופיע בפקודה, בתקנות ובצווים הרלוונטיים.

גם זהות המנכה משתנה לפי סוג התשלום. מעסיק מנכה משכר העובד. בנק או חבר בורסה מנכים מס מדיבידנד ומרווחים בתיק ההשקעות. לקוח עסקי מנכה מהתשלום לספק כשאין לספק אישור ניכוי מופחת. מוסדות ציבוריים מנכים מתשלומים שהם מעבירים. שותפויות מנכות מס במסגרת הדיווח השנתי שלהן.

כשלמקבל התשלום אין אישור בשיעור מופחת, חלים שיעורי ניכוי קבועים שנקבעו בחקיקה. השיעורים האלה גבוהים בכוונה, וספק ללא אישור עלול לגלות שנוכו ממנו 30% מכל חשבונית. הטבלה הבאה מרכזת את השיעורים העיקריים לשנת 2026:

סוג התשלוםשיעור ניכוי קבוע ב-2026 (ללא אישור מופחת)
תשלום בעד שירותים או נכסים30%
דמי שכירות במקרקעין35%
זכייה בהימורים, בהגרלות או בפעילות נושאת פרסים35%
דיבידנד25%
דיבידנד לבעל מניות מהותי30%
עמלת ביטוח40%

מקור: רשות המסים - חוברת ניכויים חודשיים 2026

הסכום שמנוכה תלוי בשני משתנים מרכזיים. הראשון הוא סוג ההכנסה: הכנסה אקטיבית מעבודה ממוסה בשיטה אחרת מהכנסה פסיבית כמו דיבידנד. השני הוא גובה ההכנסה, שמשפיע במיוחד על הכנסה מעבודה, שבה המס מחושב לפי מדרגות. מי שמשכיר נכס ורוצה להבין את מסלולי המיסוי השונים שעומדים לרשותו ימצא פירוט במאמר על מס על רווחים מהשכרת דירה.

טיפ: שיעור הניכוי הקבוע אינו בהכרח המס הסופי. הוא מקדמה על חשבון המס, וההתחשבנות האמיתית נעשית בסוף השנה מול ההכנסה הכוללת.

ניכוי ממשכורת: איך מדרגות המס נכנסות לתמונה

אצל עובדים שכירים, הניכוי במקור הוא החלק המוכר ביותר של המנגנון. המעסיק מחשב מדי חודש את המס לפי מדרגות המס הקבועות בסעיף 121 לפקודת מס הכנסה, מתחשב בנקודות הזיכוי של העובד ובפרטים שמסר בטופס 101, ומנכה את התוצאה מהשכר. העובד מקבל נטו, והמעסיק מעביר את המס לרשות המסים.

סעיף 121 תוקן ב-31.3.2026, ומדרגות המס השנתיות לשנת 2026 על הכנסה מיגיעה אישית נראות כך:

הכנסה שנתית (ש"ח)שיעור המס
עד 84,12010%
84,121 עד 120,72014%
120,721 עד 228,00020%
228,001 עד 301,20031%
301,201 עד 560,28035%
מעל 560,28047%

מקור: רשות המסים - חוברת ניכויים חודשיים 2026 (קישור בסעיף המקורות)

המדרגות פועלות באופן הדרגתי: כל שיעור חל רק על החלק של ההכנסה שנמצא בתוך המדרגה, ולא על כל ההכנסה. מי שמרוויח מעט מעל גבול של מדרגה אינו "קופץ" כולו לשיעור הגבוה, אלא משלם את השיעור הגבוה רק על השקלים העודפים. הסבר כללי על המושג מופיע גם בערך מדרגות מס הכנסה באתר כל זכות, וחישוב מעשי של המשכורת נטו מופיע במאמר על מדרגות מס הכנסה 2026.

מה זה ניכוי מס במקור?

מס יסף על הכנסות גבוהות

מעבר למדרגות, יחיד שהכנסתו החייבת עולה על 721,560 ש"ח בשנה (60,130 ש"ח בחודש) משלם מס יסף של 3% נוספים על החלק שמעל הסף. גם את התוספת הזו המעסיק מנכה ישירות מהשכר. מ-2025 נוסף מס של 2% נוספים על הכנסה חייבת ממקורות הוניים מעל אותו סף. הסכומים מוקפאים בשנים 2025 עד 2027, כך שהסף אינו מתעדכן במהלך התקופה הזו.

מהבחינה הזו, הניכוי ממשכורת הוא מנגנון אוטומטי למדי. הקושי מתחיל כשלעובד יש כמה מקומות עבודה, הכנסות נוספות או שינויים באמצע השנה, ואז הניכוי החודשי לא תמיד משקף בדיוק את המס השנתי.

אישור ניכוי מס במקור: מה הוא נותן ולמי

אישור ניכוי מס במקור הוא החריג המרכזי לשיעורים הקבועים. הוא ניתן למקבל התשלום, כלומר לספק או לנותן השירות, וקובע באיזה שיעור מופחת, או בפטור מלא, ינכו ממנו המשלמים. בלי אישור כזה, כל לקוח עסקי מחויב לנכות את השיעור הקבוע, ועם אישור הוא מנכה רק את השיעור שנקבע בו.

איך זה עובד בפועל

עסק שמחזיק באישור בשיעור אפס מקבל מהלקוח את מלוא התמורה בזמן העסקה. המס על כלל העסקאות של השנה משולם במסגרת המקדמות והדוח השנתי. עסק שמחזיק באישור בשיעור מופחת מקבל את התמורה בניכוי השיעור שנקבע, והלקוח מעביר את הסכום שנוכה לרשות המסים ומנפיק לספק אישור על הניכוי. את האישורים האלה מהלקוחות מצרפים לדוח השנתי, והסכומים שנוכו נזקפים לזכות העסק על חשבון המס שלו.

היתרון לעסק ברור: תזרים מזומנים טוב יותר, כי הכסף לא "נתקע" אצל רשות המסים עד לסוף השנה. היתרון למשלם הוא פשטות, כי אין צורך לחשב ולהעביר ניכוי גבוה על כל תשלום ותשלום.

אישור אלקטרוני ובדיקת תוקף

האישורים הם אלקטרוניים בלבד ואינם נשלחים בדואר. לכן האחריות עוברת גם למשלם: כל מי שמשלם לספק צריך לבדוק במערכות המקוונות של רשות המסים את תוקף האישור של הספק סמוך לפני התשלום. אישור שפג תוקפו אינו מגן על המשלם, ואם לא ניכה כנדרש, הוא עלול להיות חשוף לדרישת תשלום.

עסק חדש

רשות המסים זהירה במיוחד עם עסקים חדשים, מתוך חשש שלא יעמדו בתשלום המס בסוף השנה. אישור לעסק חדש ניתן לתקופה של עד חצי שנה, וככלל בשיעור ניכוי שלא יפחת מ-5%, אלא אם פקיד השומה שוכנע אחרת מטעמים מיוחדים. כל עוד לא נקבעו לעסק חדש מקדמות, לא יינתן לו פטור מלא מניכוי, אלא אם הוכח שלא יהיו לו רווחים. עסק שמדווח בזמן ומשלם כנדרש לאורך זמן משפר את מעמדו מול פקיד השומה. מי שנמצא בשלב ההקמה ימצא את כל השלבים מול הרשויות במדריך לפתיחת עסק מול רשויות המס, ואת אופן קביעת המקדמות במאמר מהם מקדמות מס הכנסה.

עוסק פטור ועסק זעיר

לעסקים הקטנים ביותר יש מסלול נוח. בעל תיק חדש במס הכנסה שסווג במע"מ כעוסק פטור מקבל פטור מניכוי במקור באופן אוטומטי, בתנאי שמחזור העסקאות שלו אינו עולה על 120,000 ש"ח ושהחל לפעול עד חצי שנה לפני הפקת האישור. גם תיק חדש של בעל עסק זעיר מקבל פטור אוטומטי. אחרי התקופה הראשונה, הזכאות נבחנת כמו בכל תיק אחר.

לפי ערך עסק זעיר באתר כל זכות, תקרת המחזור השנתי של עסק זעיר ושל עוסק פטור לשנת 2026 היא 122,833 ש"ח, ובעל עסק זעיר רשאי לנכות 30% מהמחזור כהוצאה בלי להציג קבלות. ההבדלים בין המעמדות השונים מוסברים במאמר על ההבדלים בין עוסק פטור, עוסק מורשה וחברה בע"מ, וחובות הדיווח של עוסק פטור במע"מ מפורטות במאמר על דיווח מע"מ לעוסק פטור.

התחשבנות בסוף השנה: החזר או השלמת מס

מס הכנסה מחושב על בסיס שנתי, ואילו הניכוי במקור מתבצע לאורך השנה, תשלום אחר תשלום. מכאן שהסכום שנוכה בפועל כמעט אף פעם אינו זהה בדיוק לחבות המס הסופית. ההכנסה הכוללת של השנה, ההוצאות המוכרות, נקודות הזיכוי והמדרגה שבה הנישום נמצא בסוף השנה, כל אלה נקבעים רק בדיעבד.

אם במהלך השנה נוכה יותר מס ממה שהנישום חייב בו, רשות המסים מחזירה את ההפרש; אם נוכה פחות, הנישום משלים את החסר. ההתחשבנות הזו נעשית באמצעות הדוח השנתי, שאליו מצרפים את אישורי הניכוי שהתקבלו מהלקוחות ומהגופים המשלמים.

עבור עצמאים, הדוח השנתי הוא חובה, והוא המקום שבו כל הניכויים במקור מתקזזים מול המס בפועל. מי שאינו בטוח אם הוא חייב בהגשה ימצא את הכללים במאמר דוח שנתי למס הכנסה - מי חייב להגיש ואיך. גם להוצאות שהעסק מדווח עליהן יש משקל רב בקביעת המס הסופי, ופירוט מה מוכר ומה לא מופיע במאמר על הוצאות מוכרות לעצמאי.

עבור שכירים, מצב של מס עודף נפוץ יותר ממה שנדמה. עובד שהחליף מקום עבודה באמצע השנה, שעבד רק חלק מהשנה, או שזכאי לנקודות זיכוי שלא נלקחו בחשבון בתלוש, עשוי לגלות שנוכה ממנו יותר מדי. במקרים כאלה ניתן להגיש בקשה להחזר. התהליך כולו מוסבר במאמר על החזרי מס.

טיפ: כדאי לשמור לאורך השנה כל אישור ניכוי שמתקבל מלקוח, מבנק או ממעסיק. בלי האישורים, קשה להוכיח בדוח השנתי כמה מס כבר שולם.

מה קורה כשהמשלם אינו מנכה כנדרש

החובה לנכות אינה המלצה. משלם שלא הוצג לו אישור תקף הפוטר אותו מניכוי, או שהאישור קובע שיעור מסוים, ובכל זאת לא ניכה כנדרש, מפר את החוק. רשות המסים רשאית לנקוט נגדו בצעדים כלכליים. בדרך כלל המשמעות היא דרישה לשלם בעצמו את המס שלא נוכה, בתוספת קנס שצובר ריבית.

מעבר לכך, רשות המסים יכולה לסרב להכיר בהוצאה של בעל העסק שקשורה לתשלום שממנו לא נוכה מס. למשל, עסק ששילם לספק סכום גדול בלי לנכות במקור, כשלספק לא היה אישור, עלול לגלות שההוצאה הזו אינה מוכרת לו. כך נפגע העסק פעמיים: גם חויב במס שלא נוכה, וגם איבד הוצאה שהייתה מפחיתה את המס שלו.

מצבים כאלה יוצרים לחץ כלכלי שקל יחסית למנוע. הצעד הראשון הוא לבדוק לפני כל תשלום לספק אם יש לו אישור תקף ובאיזה שיעור. הצעד השני הוא להבין אילו סוגי תשלומים שהעסק מבצע כפופים לניכוי, למשל דמי שכירות לבעל הנכס או תשלומים לנותני שירותים פרטיים. במקרים מורכבים, בדיקה מקצועית של רואה חשבון יכולה לחסוך טעויות יקרות.

מנקודת המבט של המדינה, הקפדה על הניכוי היא חלק מהמאבק בכלכלה שחורה. תשלומים שעוברים בלי ניכוי ובלי דיווח הם בדיוק הפער שהמנגנון נועד לסגור, ולכן האכיפה בתחום הזה עקבית.

ניכוי מס במקור בשוק ההון וקיזוז הפסדים

השקעה בשוק ההון מייצרת כמה סוגי הכנסות שחייבות במס: דיבידנד, כלומר רווחים שחברה מחלקת לבעלי מניותיה, ריבית, ורווח הון ממכירת ניירות ערך. בכל אחד מהם הבנק או חבר הבורסה מנכים מס במקור, בדרך כלל ברגע התשלום או המכירה.

שיעורי המס על רווחי הון

לפי הנחיות רשות המסים לדוח השנתי לשנת המס 2025, שיעור המס ליחיד על רווח הון ריאלי מניירות ערך הוא 25%, ולבעל מניות מהותי 30%. על אג"ח לא צמודות השיעור הוא 15%, ולבעל מניות מהותי 20%. מעל הסף של 721,560 ש"ח בשנה חלים על הכנסה הונית גם מס היסף של 3% והתוספת של 2%, כך שהשיעור בפועל אינו קבוע לחלוטין אצל בעלי הכנסות גבוהות.

המנגנון הישראלי מחשב את המס על רווח ההון בהתחשב בעלות הרכישה של נייר הערך, כך שהמס מוטל על הרווח עצמו ולא על כל סכום המכירה. זהו יתרון ממשי למשקיע.

השקעות בחו"ל

במניות של חברות זרות, דיבידנד מגיע לרוב אחרי שכבר נוכה ממנו מס במדינה שבה החברה התאגדה, לפי כללי המס המקומיים שם. לעומת זאת, ריבית על השקעה זרה ממוסה בדרך כלל רק בישראל, באמצעות המערכת הבנקאית. פירוט נוסף על מיסוי תיק ההשקעות מופיע במאמר על המס על רווחים בבורסה.

קיזוז הפסדים

מי שהפסיד בהשקעות מסוימות יכול להפחית את המס על רווחים אחרים. הפסד הון שוטף ממכירת נייר ערך מתקזז מול כל רווח הון באותה שנה, וגם מול ריבית או דיבידנד מאותו נייר ערך או מניירות ערך אחרים, בתנאי ששיעור המס על הריבית או הדיבידנד אינו עולה על 25%.

קחו מקרה טיפוסי: משקיע מכר מניות בהפסד של 10,000 ש"ח, ובאותה שנה קיבל דיבידנד של 20,000 ש"ח שממוסה בשיעור של 25%. אחרי הקיזוז, ההפסד מתאזן מול חצי מהדיבידנד, והמשקיע חייב במס רק על 10,000 ש"ח הנותרים. את הקיזוז מבצעים במסגרת הדוח השנתי, וכאשר נוכה מס במקור על הדיבידנד, הקיזוז עשוי להוביל להחזר.

הפסד שלא קוזז באותה שנה אינו הולך לאיבוד: הוא עובר לשנים הבאות, אבל שם הוא מתקזז רק מול רווחי הון ולא מול ריבית ודיבידנד. הכלל הזה חל על הפסדים שנוצרו מ-2006 ואילך. המשמעות המעשית היא שכדאי לנצל את ההפסד מול ריבית ודיבידנד כבר בשנה שבה נוצר, כי בשנים הבאות האפשרות הזו כבר לא קיימת.

מקורות