מי זכאי להחזר נסיעות כשכיר
הזכות להחזר הוצאות נסיעה היא אחת הזכויות הבסיסיות של עובד שכיר בישראל. היא חלה על עובדים במשרה מלאה, במשרה חלקית ובעבודה לפי שעות. כל עובד שזקוק לתחבורה כדי להגיע לעבודה זכאי להחזר על כל יום עבודה, חוץ מימים שבהם הגיע בהסעה מטעם המעסיק. הזכאות אינה תלויה בדרך שבה העובד הגיע בפועל. ההחזר משולם כאילו נסע בתחבורה ציבורית, גם אם הלך ברגל, רכב על אופניים או קיבל טרמפ מבן משפחה. העובד אינו חייב לדווח למעסיק על אמצעי ההגעה שבחר.
מי שנוסע בתחבורה ציבורית ימצא איך מטעינים ומשתמשים בכרטיס במדריך רב קו.
כלל 500 המטרים
המבחן המקובל הוא המרחק בין הבית למקום העבודה. עובד שגר במרחק של פחות מ-500 מטר נחשב בדרך כלל כמי שאינו זקוק לתחבורה, כי מרחק כזה נחשב סביר להליכה. החזקה הזו ניתנת לסתירה. עובד שיוכיח צורך ממשי בתחבורה יכול לקבל החזר גם על מרחק קצר. דוגמה אחת היא מוגבלות בניידות. דוגמה אחרת היא דרך שאינה סבירה להליכה רגלית.
מתי אין זכאות
- עובד שמגיע לעבודה וחוזר ממנה בהסעה מאורגנת של המעסיק, או של גורם מטעמו, אינו זכאי להחזר על אותם ימים. אין לו הוצאת נסיעה.
- עובד שקיבל רכב מהמעסיק, והמעסיק משלם את הדלק ואת הטיפולים, בדרך כלל אינו זכאי בנוסף להחזר נסיעות.
- עובד שלן במקום העבודה כחלק מהתפקיד, למשל עובד מלון או מאבטח שנשאר במקום, זכאי להחזר רק על ימים שבהם נסע מהבית לעבודה או מהעבודה הביתה.
הנחות בתחבורה הציבורית
עובד שזכאי להנחה בתחבורה הציבורית מקבל החזר לפי התעריף המוזל, גם אם לא מימש את ההנחה בפועל. בקבוצה הזו נמצאים סטודנטים, בני נוער, אנשים עם מוגבלות ונשים מגיל 62. נשים בגיל 62 עד 67 זכאיות ל-50% הנחה, ולכן ההחזר שלהן מחושב לפי התעריף המוזל. מ-25.04.2025 בני 67 ומעלה פטורים מתשלום בכל אמצעי התחבורה הציבורית. לכן אין להם הוצאה שמזכה בהחזר לפי חישוב התחבורה הציבורית. הטבות נוספות לגיל השלישי מפורטות במדריך זכויות האזרח הוותיק. תמונה רחבה של הזכויות הבסיסיות מופיעה במאמר על זכויות עובדים בישראל.
כמה משלמים: התקרה היומית ואופן החישוב
ההחזר נקבע לפי עלות הנסיעה בתחבורה ציבורית מהבית לעבודה ובחזרה. יש לו תקרה יומית. תקרת ההחזר היא 22.60 ש"ח ליום עבודה, בתוקף מ-1 בפברואר 2016, והיא לא עודכנה מאז. עובד שהנסיעה שלו עולה יותר מהתקרה יקבל רק את סכום התקרה, אלא אם הסכם קיבוצי או חוזה אישי קובעים סכום גבוה יותר. החוק קובע רף מינימום. מעסיק רשאי לשלם יותר, ואינו רשאי לשלם פחות.
הסכום החודשי מחושב לפי ימי העבודה בפועל. ימי מחלה וימי חופשה אינם ימי עבודה, ולכן אינם מזכים בהחזר נסיעה. התקרה היא יומית. ביום עם משמרת מפוצלת, שבו העובד נסע הלוך ושוב פעמיים, התקרה עדיין חלה פעם אחת. ענף האולמות וגני האירועים יוצא מהכלל הזה, כפי שיפורט בהמשך.
הסכום המרבי לפי מספר ימי עבודה
| ימי עבודה בחודש | תקרה יומית (ש"ח) | החזר חודשי מרבי, ברוטו (ש"ח) |
|---|---|---|
| 5 | 22.60 | 113 |
| 10 | 22.60 | 226 |
| 15 | 22.60 | 339 |
| 21 | 22.60 | 474.60 |
מקור: ביזפורטל - החזר הוצאות נסיעה, תקרה וסכומים חודשיים
חופשי חודשי מול נסיעה יומית
המעסיק רשאי לשלם לפי עלות כרטיס חופשי חודשי כשהיא נמוכה מעלות הנסיעה היומית כפול מספר ימי העבודה. התנאי הוא שהכרטיס מכסה את אזור המגורים של העובד ואת אזור העבודה. קחו מקרה טיפוסי: חופשי חודשי עולה 99 ש"ח, ונסיעה יומית עולה 11 ש"ח. העובד עובד 22 ימים בחודש, כך שהנסיעה היומית מצטברת ל-242 ש"ח. במקרה כזה המעסיק רשאי לשלם 99 ש"ח בלבד.
חודש עם היעדרויות
בחודש שבו העובד נעדר, החישוב משתנה. המעסיק אינו רשאי להפחית מעלות החופשי החודשי באופן יחסי. הוא משלם לפי ימי העבודה בפועל, עד התקרה. באותה דוגמה, עובד שעבד 8 ימים בלבד יקבל 8 כפול 11 ש"ח, כלומר 88 ש"ח. את ההלכה הזו קבע בית דין אזורי לעבודה. בית הדין הארצי עוד לא פסק בעניין פסיקה מחייבת.
טיפ: כדאי להשוות בכל חודש את מספר ימי העבודה בתלוש לנוכחות בפועל. החזר נסיעות שחושב לפי פחות ימים ממה שעבדתם הוא טעות שאפשר לדרוש לתקן.
שבתות, חגים, מוניות ושעות לילה
עובדים במשמרות לילה, בשבתות ובחגים נתקלים בבעיה מוכרת. בשעות האלה אין תחבורה ציבורית, והחלופה היא בדרך כלל מונית, שעולה הרבה יותר. החוק מתייחס למצב הזה, אבל לא בדרך שרבים מצפים לה. בימים או בשעות שאין בהם תחבורה ציבורית, המעסיק משלם את עלות הנסיעה בפועל, עד התקרה של 22.60 ש"ח. הכלל הזה חל גם בחודש שבו המעסיק שילם לעובד את עלות החופשי החודשי. החופשי החודשי אינו פוטר את המעסיק מתשלום על ימים שבהם לא היה אפשר להשתמש בו.
מונית בשבת, בחג או בשעה מאוחרת אינה מזכה ביותר מהתקרה היומית, אלא אם הסכם קיבוצי או חוזה אישי קובעים אחרת. במילים אחרות, עובד שמשלם על מונית סכום גבוה מהתקרה מממן את ההפרש מכיסו, אלא אם יש לו הסדר כתוב. בחלק מהענפים, כמו אבטחה, ההסכמים הקיבוציים מטפלים בנושא. ברוב העבודות האחרות ההסדר נקבע רק בחוזה האישי.
בעבודה שכוללת מראש שבתות, חגים או משמרות לילה, הצעד הראשון הוא לבדוק לפני החתימה אם יש תחבורה ציבורית בשעות שבהן תצטרכו לנסוע. כשאין, כדאי לבקש סעיף מפורש בחוזה שלפיו המעסיק נושא בעלות המוניות או מספק הסעה. בלי סעיף כזה, עובד במשמרות לילה קבועות עלול להוציא מדי חודש סכום משמעותי על נסיעות שלא יוחזר לו. נושא הנסיעות הוא רק אחד הסעיפים שכדאי לבדוק. רשימה מלאה מופיעה במאמר על חוזה העסקה ולמה לשים לב בו.
טיפ: מעסיקים רבים מוכנים להסכים להסדר מוניות בשלב הגיוס. אחרי תחילת העבודה, כשהציפיות כבר נקבעו, קשה יותר להשיג אותו.
ענפים עם כללים מיוחדים
צו ההרחבה הכללי קובע את הבסיס לכל העובדים. בכמה ענפים יש כללים נוספים, שבדרך כלל מיטיבים עם העובדים. הם נובעים מהסכמים קיבוציים ומצווי הרחבה ענפיים, ומתאימים לאופי העבודה: אתרים מרוחקים, משמרות מפוצלות ושעות שבהן אין תחבורה ציבורית. בענף הבניין והשיפוצים, עובד שנוסע לאתר שמרוחק יותר מ-40 ק"מ מביתו בלי הסעה של המעסיק זכאי לעד 33.9 ש"ח ליום, או להחזר הוצאות בפועל כנגד קבלות.
שכר על זמן נסיעה בענף השיפוצים
בענף השיפוצים יש זכות נוספת שאינה קיימת בענפים אחרים. כשהמרחק בין בית העובד, או נקודת האיסוף של המעסיק, לבין אתר העבודה עולה על 50 ק"מ, העובד מקבל יותר מהחזר נסיעה. הוא זכאי גם לשכר על זמן הנסיעה, מהקילומטר ה-51 ועד אתר העבודה. נסיעה ארוכה לאתר מרוחק נחשבת אפוא בחלקה זמן עבודה בתשלום, ולא רק הוצאה שמוחזרת.
אולמות וגני אירועים
עובדי אולמות וגני אירועים עובדים לא פעם במשמרות מפוצלות, ונוסעים פעמיים ביום. לכן הכלל אצלם שונה. על יום עבודה מפוצל משולם החזר נסיעה בסכום כפול, או בגובה עלות הסדר נסיעה חודשי.
ניקיון
בענף הניקיון המעסיק חייב להסדיר הסעה לאתר שאין אליו תחבורה ציבורית. החובה חלה גם בשעות שבהן התחבורה הציבורית אינה פועלת. עובד ניקיון שמשובץ לאתר מרוחק או למשמרת מוקדמת אינו אמור להסתדר לבד.
שמירה ואבטחה
בענף השמירה והאבטחה, כשהמעסיק מסיע את העובד מהבית לעבודה, אין תשלום נסיעות, כי לעובד אין הוצאה. כשהמעסיק מסיע את העובד רק לנקודת פיזור שרחוקה מהבית, הוא משלם את עלות הנסיעה מנקודת הפיזור לבית.
נסיעות במהלך העבודה, רכב פרטי ורכב צמוד
יש להבחין בין שני סוגי נסיעות. הסוג הראשון הוא נסיעה מהבית לעבודה ובחזרה. הסוג השני הוא נסיעה שהיא חלק מהתפקיד עצמו. על הנסיעה מהבית ובחזרה העובד מקבל החזר הוצאות בלבד, וזמן הנסיעה אינו נחשב שעות עבודה, חוץ מהחריגים הענפיים שתוארו. נסיעה שהעובד מבצע במהלך יום העבודה לפי דרישת המעסיק נחשבת חלק מהעבודה, ולכן משולמים עליה גם החזר הוצאות וגם שכר על הזמן. דוגמאות לכך: טכנאי שעובר בין לקוחות, נציג מכירות שמבקר בסניפים, או עובד משרד שנשלח לפגישה בעיר אחרת.
עובד שמגיע ברכב פרטי
עובד שמגיע ברכב שלו זכאי להחזר נסיעות לפי חישוב התחבורה הציבורית ועד התקרה, ולא לפי עלות הדלק בפועל. לפעמים חוזה העבודה קובע שהעובד יגיע ברכב פרטי, כי אין תחבורה ציבורית למקום או כי התפקיד דורש זאת. במקרה כזה ההסדר נקבע בחוזה, ויכול לכלול החזר לפי קילומטרים, השתתפות בדלק או החזר דמי חניה כנגד קבלות. כשאין חניה ללא עלות סמוך למקום העבודה, כדאי להסדיר בחוזה את השאלה מי משלם עליה. הכללים הכלליים אינם מבטיחים החזר דמי חניה. מי שנוסע ברכב פרטי יוצא בדרך כלל בהפסד ביחס לתקרה, ולכן כדאי להכיר גם דרכים לחסוך בעלויות אחזקת הרכב.
רכב צמוד מהמעסיק
עובד שקיבל רכב מהמעסיק, והמעסיק משלם על הדלק והטיפולים, בדרך כלל אינו זכאי להחזר נסיעות נוסף. עם זאת, רכב צמוד אינו פטור מעלות לעובד. שווי השימוש ברכב נזקף לו כהכנסה ומשפיע על המס בתלוש. מבחינת המס, הוצאות רכב שהמעביד העמיד לעובד מותרות בניכוי למעביד במלואן. לשכיר עצמו אסור לנכות הוצאות החזקת רכב שהוצאו בייצור הכנסת עבודה.
מס, פנסיה ותביעה על החזר שלא שולם
רבים מופתעים לגלות שההחזר שמופיע בתלוש נמוך מהסכום ששולם בפועל. הסיבה היא שהסכומים בטבלה הם סכומי ברוטו. החזר הוצאות הנסיעה נחשב הכנסה, ולכן מנוכים ממנו מס הכנסה, דמי ביטוח לאומי ומס בריאות. לעומת זאת, ההחזר אינו נחשב חלק מהשכר הקובע לחישוב פיצויי פיטורים, ואין מפרישים ממנו לפנסיה. רכיב הנסיעות מגדיל אפוא את ההכנסה החייבת במס, אבל אינו מגדיל את הצבירה הפנסיונית או את הפיצויים.
מבחינת המס, השכיר אינו יכול לנכות הוצאות רכב שהוציא כדי להגיע לעבודה. זה ההבדל המרכזי בינו לבין עצמאי. ההבדל בין ניכוי שמקטין את ההכנסה החייבת לבין זיכוי שמקטין את המס עצמו מוסבר במאמר על ניכוי וזיכוי במס הכנסה.
מה עושים כשהמעסיק לא משלם
מעסיק שלא שילם החזר נסיעות, או שילם פחות מהמגיע, חייב את ההפרש. אפשר לתבוע החזר שלא שולם עד 7 שנים אחורה, ממועד הגשת התביעה. הצעד הראשון הוא לאסוף את תלושי השכר ואת דוחות הנוכחות. לאחר מכן מחשבים כמה ימי עבודה היו בכל חודש, מה הייתה עלות הנסיעה ומה שולם בפועל. בשלב הבא פונים למעסיק בכתב ומבקשים להשלים את ההפרש. כשהפנייה לא מועילה, אפשר להגיש תביעה לבית הדין לעבודה. מי שהשכר שלו משולם באיחור יכול למצוא מידע נוסף במאמר על הלנת שכר ופיצויים עליה.
טיפ: שמרו עותק של כל תלוש ודוח נוכחות. תביעה על 7 שנים אחורה מבוססת על מסמכים, ועובד שאין לו אותם תלוי בנתונים של המעסיק.
עצמאים: ניכוי הוצאות רכב במס
לעצמאי אין מעסיק שמחזיר לו את הוצאות הנסיעה. ההחזר שלו מגיע דרך המס: הוצאות רכב ששימשו בייצור ההכנסה מוכרות כהוצאה עסקית, ומקטינות את ההכנסה החייבת. הכללים נקבעו בתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב), התשנ"ה-1995. לפי התקנות, "רכב" כולל אופנוע מסוג L3, רכב מסוג M1 ורכב מסוג N1 שמשקלו הכולל המותר נמוך מ-3,500 ק"ג. רכב עבודה ורכב תפעולי אינם נכללים בהגדרה.
אילו הוצאות נכללות
הוצאות החזקת רכב כוללות אגרת רישוי, ביטוח חובה וביטוח מקיף, דמי שכירות על רכב, דלק, שמנים ותיקונים. הן כוללות גם אגרת כביש אגרה, פחת וחניה. חניה במקום העיסוק או סמוך אליו אינה נכללת. ההבדלים בין סוגי הביטוח מוסברים במאמר על ביטוח רכב חובה מול מקיף.
כמה מותר לנכות
רוב העצמאים משתמשים באותו רכב גם לעסק וגם לצרכים פרטיים. לכן התקנות מגבילות את החלק המוכר. ברכב רגיל מותר לנכות את הגבוה מבין הוצאות החזקת הרכב בניכוי שווי השימוש, לבין 45% מההוצאות. בסוגי רכב שהשימוש העסקי בהם גבוה במיוחד השיעור גבוה יותר.
| סוג הרכב | שיעור ההוצאות המותר בניכוי |
|---|---|
| רכב רגיל (חלופת השיעור הקבוע) | 45% |
| אופנוע L3 | 25% |
| אוטובוס ציבורי או מונית | 90% |
| רכב סיור או רכב מדברי | 80% |
| רכב להוראת נהיגה | 77.5% |
| שני רכבי לימוד נהיגה, רק באחד תיבה אוטומטית | 68% |
מקור: תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב), התשנ"ה-1995 - נוסח באתר ביטוח לאומי
תנאי שחייבים לקיים
הניכוי מותנה ברישום קריאת מד הקילומטרים בדוח השנתי, לכל רכב בנפרד. צריך לרשום את הקריאה בתחילת שנת המס ובסופה. אם רכב נכנס לרשות הנישום או יצא ממנה במהלך השנה, צריך לרשום גם את הקריאה במועד הזה. עצמאי שלא תיעד את הקריאות עלול לאבד את הניכוי. הרשימה המלאה של הוצאות שמותר לנכות מופיעה במאמר על הוצאות מוכרות לעצמאי. עצמאים שנוסעים הרבה יכולים לבדוק גם את האפשרות להחזר על מס הבלו בתנאים מסוימים.