תיקון 190 - איך זה משפיע על הכיס שלנו

איך תיקון 190 משפיע על הכיס בפועל

תיקון 190 משפיע על הכיס דרך שיעור המס על הרווחים: במקום 25% מס רווחי הון ריאלי, החוסך משלם 15% מס נומינלי, בתנאי שהוא בן 60 לפחות ושיש לו קצבה חודשית מינימלית ממקורות אחרים. מי שעומד בתנאים ומחזיק את הכסף לאורך זמן בסביבת אינפלציה נמוכה, משאיר בדרך כלל יותר כסף בידיו בסוף הדרך. מי שאינו עומד בהם, או שזקוק לכסף בקרוב, עלול לא ליהנות מההטבה כלל.

ההקשר חשוב. בישראל יש ריבוי של מוצרי חיסכון, וסביב גיל הפרישה הבלבול גדל: קרן פנסיה, ביטוח מנהלים, קופת גמל, קרן השתלמות, פוליסת חיסכון ותיק השקעות. התוצאה היא שחוסכים רבים אינם ממצים הטבות מס שעומדות לרשותם, והטבות כאלה משפיעות ישירות על הסכום הנקי שנשאר אחרי המשיכה.

התיקון מאפשר להפקיד לקופת גמל כספים נזילים שכבר קיימים בידי החוסך. אלה יכולים להיות כספים בקופת גמל להשקעה, בתיק השקעות, בקרן השתלמות שהגיעה למועד הנזילות, בפיקדונות בנקאיים, בחשבון העובר ושב, בפוליסת חיסכון ועוד. מי שמחזיק כסף בקרן השתלמות יכול לקרוא עוד על מתי מותר למשוך קרן השתלמות בלי לשלם מס, משום שהמועד הזה משפיע על השאלה אם בכלל כדאי להזיז אותה.

התיקון אינו יוצר כסף חדש, אלא מעביר כסף קיים ממקום שבו הוא ממוסה בצורה אחת למקום שבו הוא ממוסה בצורה מיטיבה יותר. זו נקודת המוצא לכל ההחלטה: השאלה אינה אם ההטבה קיימת, אלא אם המעבר משתלם לחוסך מסוים, בהתחשב בגילו, בזכויות הפנסיוניות שכבר צבר, בדמי הניהול ובצורך שלו בגמישות.

כדי להבין את ההשפעה על הכיס צריך לפרק את ההטבה לשלושה מרכיבים: שיעור המס ובסיס חישובו, התנאים לקבלת ההטבה, והעלויות הנלוות. נעבור עליהם אחד אחד.

מס נומינלי מול מס ריאלי - איפה מסתתר ההפרש

ההבדל בין מס נומינלי למס ריאלי הוא הלב של ההטבה, וכדאי להבין אותו לפני כל החלטה. שני המיסים מוטלים על הרווח בלבד, אבל הם מחשבים את הרווח בצורה שונה.

מס רווחי הון רגיל: 25% ריאלי

מס רווחי הון על השקעות עומד בדרך כלל על 25%. הוא מוטל על הרווח בלבד, ניתן לקיזוז כנגד הפסדי הון, והוא מס ריאלי. המשמעות של "ריאלי" היא שהמס מחושב לאחר ניכוי עליית מדד המחירים לצרכן, כלומר המדינה ממסה רק את הרווח שמעבר לאינפלציה. מי שרוצה להבין איך המדד עצמו נקבע יכול לקרוא על מדד המחירים לצרכן ואיך הוא נמדד. הרחבה על מיסוי השקעות רגילות נמצאת במדריך על המס על רווחים בבורסה.

חיסכון לפי תיקון 190: 15% נומינלי

חיסכון במסגרת תיקון 190 מציע התחשבנות שונה: מס בשיעור 15% על הרווחים, אבל בצורה נומינלית, כלומר בלי ניכוי של השפעת האינפלציה. כל הרווח, כולל החלק שרק משקף עליית מחירים, נכנס לבסיס המס.

מקור: שיעורי המס ותנאי ההטבה לפי הוראות התיקון; השוואת קופות ומסלולים אפשרית בגמל נט של רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון.

למה היתרון אינו קבוע

מכאן נובעת נקודה שרבים מפספסים: גודל היתרון של 15% נומינלי על פני 25% ריאלי תלוי באינפלציה, וככל שהאינפלציה נמוכה יותר, היתרון גדול יותר. בסביבת אינפלציה נמוכה, הרווח הנומינלי והרווח הריאלי קרובים זה לזה, ולכן ההבדל בשיעור המס מתורגם כמעט במלואו לחיסכון. בתקופות של אינפלציה גבוהה הפער מצטמצם, מפני שהמס הריאלי מנטרל חלק מהעלייה במדד, בעוד שהמס הנומינלי ממסה גם אותו.

יעד האינפלציה של בנק ישראל עומד על טווח של אחוז עד שלושה אחוזים בשנה, ובנק ישראל משתמש בריבית כדי לכוון אליו. בהנחה שהיעד יושג בממוצע לאורך זמן, המס הנומינלי צפוי לגלם יתרון בטווח הארוך. זהו אומדן ולא הבטחה: היו תקופות שבהן האינפלציה חרגה מהיעד, ומי שמחזיק כסף בדיוק בתקופה כזו ייהנה מיתרון קטן יותר.

התנאים למימוש ההטבה: גיל 60 וקצבה מינימלית

כדי למשוך את הכספים כסכום חד פעמי וליהנות ממס מופחת, נדרשת עמידה בשני תנאים מצטברים. לא מספיק לעמוד באחד מהם.

התנאי הראשון: גיל

החוסך חייב להיות בן 60 לפחות במועד המשיכה. מי שמפקיד בגיל צעיר יותר יכול לעשות זאת, אבל ההטבה במשיכה ההונית תהיה זמינה לו רק כשיגיע לגיל הזה. לכן חשוב לחשב כמה שנים הכסף צפוי להיות "נעול" מבחינת ההטבה, ומה המשמעות של זה מבחינת הצרכים הצפויים בשנים האלה.

התנאי השני: קצבה חודשית מינימלית

החוסך צריך להוכיח שברשותו קצבה חודשית מינימלית מאפיקי חיסכון פנסיוני אחרים, כמו קרן פנסיה או ביטוח מנהלים. הרעיון מאחורי התנאי הוא שההטבה תינתן למי שכבר הבטיח לעצמו הכנסה שוטפת לגיל הפרישה, ולא למי שמרוקן את החיסכון הפנסיוני שלו לטובת סכום חד פעמי. מי שאינו בטוח באיזה מוצר פנסיוני הוא מבוטח יכול להיעזר בהסבר על ההבדלים בין קרן פנסיה לביטוח מנהלים.

סכום הקצבה המינימלית נקבע בחקיקה ומתעדכן מדי שנה, ולכן יש לבדוק את הסכום המעודכן ולא להסתמך על מספר שנשמע בעבר. סכום שהיה נכון לפני כמה שנים אינו בהכרח הסכום שיחול במועד המשיכה, והפער עלול להכריע אם המשיכה תהיה בהטבת מס או לא.

מה קורה למי שאינו עומד בתנאים

מי שאינו עומד בתנאים אינו מאבד את הכסף. אבל משיכה שלא בהתאם לתנאים ממוסה אחרת, ועלולה לבטל את היתרון כולו. זו הסיבה שהמהלך מתאים בעיקר למי שמתקרב לגיל הפרישה ושיודע כבר בוודאות מה גובה הקצבה הצפויה לו, ופחות למי שרחוק מגיל 60 ואינו יודע איך תיראה התמונה הפנסיונית שלו בעוד שנים רבות.

היתרונות שמעבר לשיעור המס

הדיון בתיקון 190 מתמקד לרוב בפער בין 15% ל-25%, אבל יש למכשיר שני יתרונות נוספים שנוטים להיעלם מהשיחה, ולאורך שנים הם עשויים להיות משמעותיים לא פחות.

מעבר בין מסלולי השקעה בלי אירוע מס

בתוך הקופה אפשר לעבור בין מסלולים ברמות סיכון שונות, למשל ממסלול מנייתי למסלול סולידי לקראת המשיכה, בלי שהמעבר ייחשב אירוע מס. בתיק השקעות רגיל, מכירה של ניירות ערך לצורך שינוי הרכב ההשקעות עלולה לגרור חבות מס מיידית על הרווח שנצבר עד אותו רגע. בקופה, המס נדחה עד המשיכה.

דחיית המס מאפשרת לכל הסכום, כולל החלק שהיה הולך למס, להמשיך לעבוד, וזו תוספת תשואה בפני עצמה. קחו מקרה טיפוסי והיפותטי: חוסך שמשנה את רמת הסיכון שלו פעמיים או שלוש לאורך עשור. בתיק רגיל, כל שינוי כזה עלול לגבות מס בדרך; בקופה, הכסף נשאר שלם בין המעברים. מי שמשקיע דרך מוצרים מחקים בתיק רגיל יכול להשוות את המצב הזה למה שמתואר במדריך על קרנות מחקות וקרנות סל והמיסוי שלהן.

אפשרות למשוך כקצבה חודשית

מי שבוחר למשוך את הכספים כקצבה חודשית ולא כסכום הוני, נהנה ממסלול מיסוי שונה ומיטיב יותר. הבחירה בין סכום חד פעמי לבין קצבה היא החלטה משמעותית: סכום הוני נותן גמישות מיידית, קצבה נותנת הכנסה קבועה לאורך זמן. אין כאן תשובה אחת נכונה, וכדאי לבחון את השאלה לגופה, בהתאם לשאר מקורות ההכנסה ולצרכים הצפויים. שאלה דומה עולה גם סביב כספי פיצויים, ומי שעומד בפניה יכול לעיין בניתוח של משיכת פיצויים מול השארתם לפנסיה.

המחיר שצריך לקחת בחשבון

להטבה יש מחיר, ושלוש נקודות ראויות לתשומת לב לפני שמעבירים כסף. אף אחת מהן אינה פוסלת את המהלך, אבל כל אחת מהן יכולה לשנות את החשבון.

דמי ניהול

ניהול החיסכון בקופת גמל כרוך בדמי ניהול שנתיים, הנגבים באופן יחסי מסך הצבירה או מההפקדה. דמי ניהול גבוהים יכולים לכרסם בחלק ניכר מהטבת המס, ולכן שווה להשוות בין גופים ולנהל משא ומתן עליהם. החשבון כאן אינו סימטרי: דמי הניהול נגבים כל שנה, בעוד שהטבת המס מתממשת רק פעם אחת, במשיכה. לאורך תקופה ארוכה ההפרש הזה מצטבר. הסבר מפורט על ההשפעה המצטברת של דמי ניהול נמצא במדריך דמי ניהול בפנסיה - כמה זה עולה לכם לאורך כל החיים.

נזילות מוגבלת

הכסף אינו זמין באותה קלות שבה היה זמין בפיקדון או בתיק השקעות. מי שעשוי להזדקק לסכום בטווח הקרוב צריך לשקול זאת ברצינות. מי שמחזיק כרגע את הכסף באפיק נזיל ומתלבט היכן להשאיר את החלק שצריך להיות זמין, יכול להיעזר בהשוואה בין קרן כספית לפיקדון בנקאי. חלוקה כזו, שבה חלק מהכסף נשאר נזיל וחלק עובר לקופה, היא דרך מקובלת להתמודד עם מגבלת הנזילות.

תלות באינפלציה

כפי שהוסבר, גודל ההטבה אינו קבוע. הוא נגזר מסביבת האינפלציה לאורך כל תקופת ההחזקה, ולא רק מהמצב ביום ההפקדה. חוסך שמפקיד בתקופה של אינפלציה נמוכה אינו יכול לדעת מה תהיה האינפלציה בשנים הבאות, ולכן היתרון שהוא מחשב היום הוא הערכה בלבד. המשמעות המעשית: לא כדאי לבנות את ההחלטה על תרחיש אחד, אלא לבדוק אם המהלך עדיין משתלם גם בתרחיש של אינפלציה גבוהה מהיעד.

למי המהלך בדרך כלל פחות מתאים

תיקון 190 מוצג לא פעם כמהלך שמתאים כמעט לכולם, ולא כך הדבר. יש כמה מצבים מוכרים שבהם היתרון מצטמצם או נעלם לגמרי, וכדאי לזהות אותם מראש.

• מי שרחוק מגיל 60: נכנס למכשיר שאת ההטבה שלו יוכל לממש רק בעוד שנים רבות, ובינתיים הכסף פחות נזיל ונגבים ממנו דמי ניהול מדי שנה.
• מי שאין לו קצבה העומדת ברף: לא יוכל למשוך את הכספים כסכום הוני בהטבת המס. את התנאי הזה צריך לבדוק לפני ההפקדה, ולא אחריה.
• מי שצפוי להזדקק לכסף בקרוב: למשל לרכישה גדולה, לשיפוץ או לסיוע לילדים. במקרה כזה משלמים על ההטבה במטבע של גמישות.
• מי שמשלם דמי ניהול גבוהים: כשדמי הניהול נגבים מדי שנה מסך הצבירה והטבת המס מתממשת רק במשיכה, ההפרש עלול להצטבר לרעת החוסך.

המשותף לכל המצבים האלה הוא שההטבה מתממשת רק בסוף, בעוד שהעלויות והמגבלות מורגשות לאורך כל הדרך. לכן ככל שהדרך ארוכה יותר, או שהסיכוי לסטות ממנה גבוה יותר, כך גדל הסיכון שהמהלך לא ישתלם. חוסך בן 58 עם קצבה ידועה וכסף שאינו נדרש לו בשנים הקרובות נמצא במקום שונה מאוד מחוסך בן 45 שעדיין אינו יודע מה תהיה הפנסיה שלו.

חשוב גם לזכור שהתיקון אינו תחליף לחיסכון פנסיוני עצמו. התנאי של קצבה מינימלית נועד בדיוק כדי למנוע מצב שבו אדם מעדיף סכום חד פעמי על פני הכנסה קבועה בפרישה. מי שעדיין לא השלים את התמונה הפנסיונית הבסיסית שלו, נמצא בדרך כלל בשלב מוקדם מדי כדי לשקול את המהלך.

מאיפה מתחילים לבדוק

הצעד הראשון כדי להבין אם התיקון רלוונטי הוא לקבל תמונה מלאה של החיסכון הקיים: אילו כספים יש, היכן הם מנוהלים, מה מצב הזכויות הפנסיוניות ומה גובה הקצבה הצפויה. רק אחרי שהתמונה הזו ברורה אפשר לבחון אם התנאים מתקיימים ומה ההשלכה בפועל.

1. איתור כל הכספים: שירות הר הכסף של משרד האוצר מאתר חשבונות בנק, קופות גמל, קרנות פנסיה וביטוחים על שם החוסך. הסבר מפורט על השימוש בו נמצא במדריך הר הכסף - איך מאתרים חשבונות וכספים אבודים על שמכם.
2. בדיקת הקצבה הצפויה: את גובה הקצבה הצפויה מכל מוצר פנסיוני אפשר לראות בדוחות השנתיים של הגופים המנהלים, ולהשוות אותו לסכום הקצבה המינימלית המעודכן לאותה שנה.
3. השוואת דמי ניהול ותשואות: כלים ממשלתיים כמו גמל נט ופנסיה נט מאפשרים להשוות בין גופים ומסלולים לפני שבוחרים לאן להעביר את הכסף.
4. הגדרת החלק שחייב להישאר נזיל: לפני כל העברה כדאי להחליט איזה סכום נדרש כרזרבה זמינה, ולהעביר רק את מה שמעבר לה.

הסדר חשוב: קודם בודקים את תנאי הקצבה המינימלית, ורק אחר כך מפקידים, ולא להפך. מי שמתקרב לגיל הזה יכול להיעזר גם במידע על זכויות אזרח ותיק, שמשתלב בתכנון הכללי של שנות הפרישה.

המידע כאן הוא הסבר כללי על אופן הפעולה של התיקון. הוא אינו המלצה אישית ואינו מתחשב בנתונים של אדם מסוים. שיעורי המס, הסכומים והתנאים מתעדכנים מעת לעת, ולכן יש לאמת אותם מול המקורות הרשמיים לפני קבלת החלטה.

מקורות

• רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון - גמל נט: https://gemelnet.cma.gov.il/
• רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון - פנסיה נט: https://pensyanet.cma.gov.il/
• משרד האוצר - הר הכסף: https://itur.mof.gov.il/
• בנק ישראל - ריבית בנק ישראל: https://www.boi.org.il/information/interestrates/
• כל זכות - קרן פנסיה מקיפה: https://kolzchut.org.il/he/קרן_פנסיה
• כל זכות - ביטוח מנהלים: https://kolzchut.org.il/he/ביטוח_מנהלים
• כל זכות - קרן השתלמות: https://www.kolzchut.org.il/he/קרן_השתלמות