מי זכאי להחזר נסיעות ומה קובע את הזכאות

הזכות להחזר הוצאות נסיעה לעבודה אינה הטבה שהמעסיק מעניק מרצונו. היא מעוגנת בצו הרחבה שחל על כלל העובדים במשק, ולכן היא חלה על כל שכיר, בכל ענף ובכל היקף משרה. עובד אינו יכול לוותר על הזכות להחזר נסיעות, גם לא בחתימה על מסמך בכתב. סעיף בחוזה שקובע שהעובד "מוותר על דמי נסיעה" אינו תקף, והעובד רשאי לדרוש את הכסף גם אחרי שחתם עליו. מי שרוצה לראות את התמונה הרחבה של הזכויות שמגיעות לכל שכיר ימצא אותה במדריך זכויות עובדים בישראל.

מבחן 500 המטר

הקריטריון המרכזי הוא המרחק בין הבית למקום העבודה. עובד שמתגורר במרחק של 500 מטר ומעלה נחשב כמי שזקוק לתחבורה כדי להגיע לעבודה, ולכן הוא זכאי להחזר. עובד שגר קרוב יותר נחשב ככזה שיכול להגיע ברגל, ואינו זכאי באופן אוטומטי. עם זאת, לפי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, גם עובד שגר במרחק קצר יכול לקבל החזר אם יוכיח שהוא באמת זקוק לתחבורה, למשל בשל מוגבלות בניידות, גיל מתקדם או טופוגרפיה קשה בדרך, כמו עלייה תלולה או דרך שאינה בטוחה להליכה.

אמצעי ההגעה אינו משנה

הזכאות אינה תלויה בכך שיש בפועל קו אוטובוס ליד הבית, ואינה תלויה בדרך שבה העובד בוחר להגיע. המעסיק אינו בודק אם העובד הגיע ברכב, באוטובוס, באופניים, בהליכה או בטרמפ עם שכן. העובד גם אינו חייב לדווח למעסיק על שינוי באמצעי ההגעה. עובד שגר במרחק של קילומטר ומעדיף ללכת ברגל, או עובד שבן משפחה מסיע אותו בלי לגבות ממנו כסף, זכאי להחזר בדיוק כמו עובד שנוסע באוטובוס. הקובע הוא המרחק, לא ההוצאה שהעובד הוציא בפועל באותו יום.

מי אינו זכאי

החריג הבולט הוא עובד שהמעסיק מסיע אותו, ישירות או באמצעות חברת הסעות מטעמו. במקרה כזה אין לעובד עלות הגעה, ולכן הוא אינו זכאי להחזר נוסף על אותה נסיעה. אותו היגיון חל, באופן כללי, על עובד שקיבל רכב צמוד שהמעסיק נושא בעלויות הדלק והאחזקה שלו: העובד אינו מוציא כסף על הנסיעה עצמה, ולכן הוא אינו מקבל בנוסף החזר לפי תעריף תחבורה ציבורית.

כמה משלמים: התקרה היומית ואופן החישוב

גובה ההחזר אינו סכום קבוע שכל עובד מקבל. הוא מחושב לפי עלות הנסיעה של העובד הספציפי, מהבית לעבודה וחזרה, ומוגבל בתקרה יומית. התקרה היא 22.60 ש"ח ליום עבודה, והיא בתוקף מ-1 בפברואר 2016. עד אותו מועד עמדה התקרה על 26.40 ש"ח, וצו ההרחבה שעדכן אותה הוריד את הסכום. עובד שהנסיעה שלו עולה יותר מהתקרה מקבל את התקרה בלבד, ועובד שהנסיעה שלו עולה פחות מקבל את העלות בפועל.

הזול מבין שתי חלופות

החישוב משווה בין שתי אפשרויות, והמעסיק משלם את הזולה מביניהן:

  • עלות הנסיעות בתחבורה ציבורית בתעריף המוזל, לכל ימי העבודה בחודש, הלוך וחזור.
  • עלות כרטיס חופשי חודשי שמכסה את אזור המגורים ואת אזור העבודה, מחולקת למספר ימי העבודה בחודש.

התוצאה היומית לא תעלה על התקרה. כך, עובד שמגיע חמישה ימים בשבוע לעבודה עשוי להגיע למצב שבו החופשי החודשי זול יותר, ואז ההחזר שלו מחושב לפיו. עובד במשרה חלקית שמגיע יומיים בשבוע יקבל בדרך כלל החזר לפי נסיעות בודדות.

רק על ימי עבודה בפועל

ההחזר החודשי מחושב לפי מספר הימים שבהם העובד הגיע בפועל לעבודה, מוכפל בעלות היומית. ימי מחלה, ימי חופשה וימים של עבודה מהבית אינם מזכים בהחזר, כי באותם ימים העובד לא נסע. עובד במודל היברידי, שעובד שלושה ימים מהמשרד ויומיים מהבית, יקבל החזר על שלושת הימים בלבד.

משמרת מפוצלת

התקרה היא יומית, ולא לפי מספר הנסיעות. עובד שמשמרתו מפוצלת, ונוסע לעבודה וחזרה פעמיים באותו יום, עדיין כפוף לאותה תקרה יומית. כאן יש משמעות רבה להסכם האישי: אם סוכם בחוזה על החזר גבוה יותר, ההסכם האישי גובר, כי הצו קובע רק את הרף המינימלי.

רכב פרטי, מוניות וחניה: מה ההחזר מכסה ומה לא

עובדים רבים מגיעים לעבודה ברכב הפרטי, ומניחים שהמעסיק צריך לשלם להם לפי עלות הדלק. זו אינה ברירת המחדל. גם עובד שמגיע ברכב פרטי מקבל החזר לפי תעריף התחבורה הציבורית, אלא אם סוכם איתו אחרת. עלות הדלק, הבלאי והחניה אינן נכנסות לחישוב הסטנדרטי. מעסיקים מסוימים מסכימים לשלם החזר רכב גבוה יותר, למשל לפי קילומטרים, אבל זה תלוי בהסכם בין הצדדים ולא בצו.

חשיבות הסכם העבודה

מאחר שהצו קובע רף מינימלי, כל שיפור צריך להופיע בכתב. עובד שהנסיעה שלו עולה הרבה יותר מהתקרה, או שהוא נדרש להגיע ברכב בשל אופי התפקיד, יכול לנסות להכניס לחוזה סעיף שמגדיר החזר רכב, החזר חניה או סכום חודשי קבוע. כדאי לבדוק את הנושא כבר בשלב המשא ומתן על תנאי ההעסקה, ולא אחרי שהחוזה נחתם. המדריך חוזה העסקה - למה לשים לב בחוזה העבודה שלכם מפרט את הסעיפים שכדאי לבחון לפני החתימה.

החזר הוצאות נסיעות לשכירים ועצמאיים

מוניות בשבתות, בחגים ובלילות

מי שעובד במשמרות לילה, בשבתות או בחגים מגלה לעתים קרובות שאין תחבורה ציבורית שתביא אותו לעבודה או תחזיר אותו הביתה. מאחר שההחזר הסטנדרטי מחושב לפי תעריף התחבורה הציבורית, נסיעות במונית אינן מכוסות אוטומטית, והן עלולות להצטבר לסכומים גבוהים. לכן מומלץ לבדוק מראש את זמינות התחבורה בשעות העבודה הצפויות, ואם יש פער, לדרוש סעיף מפורש בחוזה שלפיו המעסיק משלם על מוניות או מספק הסעה. בענפים מסוימים, כמו ניקיון, החובה לספק הסעה קבועה כבר בהוראות המיוחדות, כפי שיפורט בהמשך.

חניה

גם הוצאות חניה ליד מקום העבודה אינן חלק מהחישוב הבסיסי. עובד שנדרש לשלם על חניה יומית יכול לסכם עם המעסיק על החזר נפרד, וכדאי לשמור קבלות על כל תשלום. מי שמקבל דוחות חניה באזור העבודה ימצא מידע שימושי במדריך דוח חניה - איך מערערים ומתי כדאי לשלם.

מקרים מיוחדים: הסעות, לינה במקום העבודה וענפים עם הוראות נפרדות

הכלל הבסיסי פשוט, אבל יש מצבים שבהם הוא משתנה. אלה המקרים העיקריים שבהם הזכאות להחזר שונה מהמקרה הרגיל.

עובד שמוסע על ידי המעסיק

כשהמעסיק מפעיל הסעה מאזור המגורים אל מקום העבודה וחזרה, העובד אינו זכאי להחזר נוסף על אותה נסיעה. ההסעה מחליפה את התשלום. אם ההסעה מכסה רק כיוון אחד, או רק חלק מהימים, הזכאות להחזר נשארת לגבי הנסיעות שאינן מכוסות בהסעה.

עובד שלן במקום העבודה

בתפקידים מסוימים העובד נשאר לישון במקום העבודה חלק מהזמן, למשל שומרים שלנים באתר או עובדי מלון שישנים בחדר במסגרת התפקיד. עובד שלן במקום העבודה זכאי להחזר רק בימים שבהם נסע בפועל לביתו או מביתו לעבודה. ימים שבהם נשאר במקום העבודה כחלק מהגדרת התפקיד אינם מזכים בהחזר, כי אין בהם נסיעה.

ענף הניקיון

בענף הניקיון נקבעו הוראות מחמירות יותר. המעסיק חייב לספק לעובדים הסעה כשאין תחבורה ציבורית לאתר העבודה, או בשעות שבהן התחבורה הציבורית אינה פועלת. בנוסף, נסיעה בין אתרים שונים במהלך יום העבודה נחשבת זמן עבודה: העובד מקבל עליה גם שכר וגם החזר הוצאות. זה ההבדל המהותי בין נסיעה לעבודה, שעליה משולם החזר בלבד, לבין נסיעה במסגרת העבודה עצמה.

נסיעות במסגרת התפקיד

עובדים שהתפקיד שלהם מחייב תנועה בין לקוחות, אתרים או סניפים נמצאים במצב שונה מעובד שמגיע בבוקר וחוזר בערב. הנסיעה היא חלק מהעבודה עצמה, והזמן שבו היא מתבצעת הוא זמן עבודה. במקרים כאלה כדאי לבדוק שהחוזה מגדיר במפורש איך משולם החזר הנסיעות בשעות העבודה ואיך נספרות השעות. מי שהנסיעות מאריכות את יום העבודה שלו מעבר למשרה הרגילה יכול להיעזר גם במדריך שעות נוספות - כל מה שמגיע. בענפים נוספים, כמו אבטחה ושמירה ואולמות אירועים, קיימות הוראות ייחודיות לגבי הסעות ומשמרות מפוצלות, ולכן עובדים בענפים האלה צריכים לבדוק את ההסכם הענפי שחל עליהם.

מס, תלוש השכר ותביעה על דמי נסיעה שלא שולמו

דמי הנסיעה נראים כמו החזר הוצאה, אבל מבחינת המס הם מתנהגים כמו שכר. דמי הנסיעה הם הכנסה חייבת, ומנוכים מהם מס הכנסה, ביטוח לאומי ומס בריאות. לכן הסכום שמופיע בתלוש בשורת הנסיעות אינו בהכרח הסכום שנכנס לחשבון: הוא מתווסף לשכר הברוטו, ומשם מחושבים הניכוים. על אופן החישוב של אחד הניכויים האלה אפשר לקרוא במדריך מס בריאות - מי מחויב לשלם וכמה.

שכר כולל נסיעות

מעסיקים רבים מציעים "שכר גלובלי" שכולל בתוכו את דמי הנסיעה. הדבר מותר רק בתנאים מסוימים: נדרשת הסכמה בכתב של העובד, והשכר נטו, אחרי הפחתת דמי הנסיעה, לא יכול לרדת מתחת לשכר המינימום. מעסיק שמשלם שכר מינימום ומכריז שהנסיעות "כלולות בו" אינו עומד בחובה. עובד שמקבל שכר גלובלי כדאי שיבדוק שהתלוש מפרט את רכיב הנסיעות בנפרד.

מה עושים כשהמעסיק אינו משלם

הצעד הראשון הוא לבדוק בתלוש השכר אם קיימת שורה של דמי נסיעה, ולחשב אם הסכום תואם את מספר ימי העבודה ואת עלות הנסיעה. אם יש פער, מומלץ לפנות למעסיק בכתב ולשמור את ההתכתבות. אם הפנייה אינה מועילה, אפשר לתבוע את הסכומים בבית הדין לעבודה, עד שבע שנים אחורה. מי שהמעסיק שלו מאחר באופן קבוע בתשלום השכר כולו, ולא רק בדמי הנסיעה, יכול לקרוא על הזכויות במדריך הלנת שכר.

שכיר אינו מנכה הוצאות רכב

נקודה שגורמת לבלבול: שכיר שמגיע לעבודה ברכב הפרטי אינו רשאי לנכות את הוצאות החזקת הרכב מהכנסתו מעבודה בדוח למס הכנסה. ההחזר היחיד שמגיע לו בגין הנסיעה לעבודה הוא מהמעסיק, לפי הכללים שתוארו כאן. ההכרה בהוצאות רכב לצורכי מס שמורה למי שמפיק הכנסה מעסק.

עצמאים: איך מכירים בהוצאות רכב לצורכי מס

לעצמאי אין מעסיק שמחזיר לו כסף על נסיעות, ולכן ההחזר מגיע בדרך אחרת: ההוצאות נרשמות כהוצאה עסקית, מקטינות את ההכנסה החייבת, וכך מקטינות את המס. ההוצאות מוכרות לפי תקנות מס הכנסה בנושא החזקת רכב, ולא כל הוצאה מוכרת במלואה. על העיקרון הכללי של הוצאה מוכרת אפשר לקרוא במדריך הוצאות מוכרות לעצמאי - מה מותר לנכות ומה לא.

אילו הוצאות נחשבות הוצאות החזקת רכב

לפי התקנות, הוצאות החזקת רכב כוללות:

  • אגרת רישוי.
  • ביטוח חובה וביטוח מקיף.
  • דמי שכירות של רכב.
  • דלק ושמנים.
  • תיקונים ואחזקה שוטפת במוסך.
  • חניה, למעט חניה במקום העיסוק או סמוך לו.
  • אגרת כביש 6.
  • פחת.

ריבית על הלוואה שנלקחה לרכישת הרכב אינה מופיעה ברשימה הזו. מי שרוצה להקטין את ההוצאות עצמן, ולא רק לנכות אותן, ימצא רעיונות במדריך הוצאות רכב: כך תחסכו אלפי שקלים בשנה. בעלי רכבים מסחריים ומשאיות יכולים גם לבדוק את האפשרות להחזר על הדלק במדריך מס בלו - מהו ואיך ניתן לעצמאים לקבל החזר.

רכב פרטי בשימוש מעורב

רוב העצמאים משתמשים באותו רכב גם לעסק וגם לחיים הפרטיים. ברכב פרטי עד 3,500 ק"ג מוכרות 45% מהוצאות החזקת הרכב, או ההוצאות בניכוי שווי השימוש, לפי הגבוה מביניהם. השיעור אינו תלוי בכמה העצמאי נוסע בפועל לצורכי העסק: גם מי שנוסע שעות רבות ביום ללקוחות, וגם מי שמנהל עסק מהבית ונוסע לעסק לעתים רחוקות, מתחילים מאותה נקודת מוצא.

דוגמה מספרית

עצמאי שמוציא 2,000 ש"ח בחודש על רכב פרטי, כולל דלק, ביטוח, טיפולים ושאר ההוצאות, מכיר ב-45% מהסכום: 900 ש"ח בחודש, שהם 10,800 ש"ח בשנה. הסכום הזה אינו הכסף שחוזר אליו. הוא מופחת מההכנסה החייבת, והחיסכון בפועל תלוי במדרגת המס שלו.

תנאי חובה: קריאת מד הקילומטרים

כדי לנכות הוצאות החזקת רכב, העצמאי צריך לרשום את קריאת מד הקילומטרים בתחילת שנת המס ובסופה, ולציין אותה בדוח השנתי. רישום כזה הוא הרגל פשוט שכדאי לקבע בתחילת כל שנה, למשל בצילום של לוח המחוונים בתחילת ינואר ובסוף דצמבר. עצמאים שנוסעים לפגישות מחוץ לעיר ומוציאים גם על אוכל ולינה יכולים לבדוק את הנושא במדריך הוצאות אש"ל - האם מוכרת כהוצאה.

שיעורי ההכרה לפי סוג רכב

שיעור ה-45% חל על רכב פרטי רגיל, אבל התקנות קובעות שיעורים אחרים לסוגי רכב שהשימוש העסקי בהם גבוה יותר, או נמוך יותר. רכב עבודה, רכב תפעולי ורכב שמשקלו הכולל 3,500 ק"ג ומעלה אינם נחשבים "רכב" לפי התקנות, ולכן המגבלה האחוזית אינה חלה עליהם. משמעות הדבר היא שבעלים של משאית או של רכב עבודה מוגדר יכולים להכיר בהוצאות לפי השימוש העסקי, בלי התקרה האחוזית של רכב פרטי. הטבלה הבאה מרכזת את השיעורים שנקבעו בתקנות:

סוג הרכב שיעור ההוצאות המוכר
רכב פרטי עד 3,500 ק"ג (שימוש מעורב) 45%, או ההוצאות בניכוי שווי השימוש לפי הגבוה
אוטובוס ציבורי 90%
מונית 90%
רכב סיור או רכב מדברי 80%
רכב ללימוד נהיגה 77.5%
שני רכבים ללימוד נהיגה, אחד מהם אוטומטי 68%
אופנוע 25%
רכב עבודה, רכב תפעולי או רכב מ-3,500 ק"ג 0% מגבלה אחוזית (אינו בגדר "רכב" בתקנות)

מקור: תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות החזקת רכב), אתר המוסד לביטוח לאומי

כדאי לשים לב להבדל בין רכב לימוד נהיגה יחיד לבין מורה שמחזיק שני רכבים, שאחד מהם אוטומטי: במקרה השני השיעור יורד, כי ההנחה היא שאחד הרכבים משמש יותר לצרכים פרטיים. נהגי מוניות ובעלי אוטובוסים ציבוריים נהנים מהשיעור הגבוה ביותר, משום שהרכב הוא כלי העבודה המרכזי שלהם. מי שמתלבט בין סוגי רכב לפני רכישה, ושוקל רכב מסחרי במקום פרטי, צריך לבדוק אם הרכב אכן מוגדר כרכב עבודה לפי התקנות, ולא להסתמך על המראה החיצוני שלו או על השם המסחרי של הדגם.

מקורות