הלוואת בעלים לחברה - כל מה שצריך לדעת

מהי הלוואת בעלים ואיך היא שונה מהשקעה בהון

חברה שצריכה כסף לפעילות השוטפת, לרכישת ציוד או לפיתוח מוצר יכולה לגייס אותו בשלוש דרכים עיקריות: הלוואה מגורם חיצוני כמו בנק, הכנסת משקיעים חדשים שמקבלים מניות, או הלוואה מאחד הבעלים הקיימים. הלוואת בעלים היא הדרך השלישית, והיא משלבת חלק מהיתרונות של שתי הדרכים האחרות.

מבחינה משפטית, הלוואת בעלים היא הלוואה לכל דבר. החברה, שהיא אישיות משפטית נפרדת מבעליה, מקבלת כסף ומתחייבת להחזיר אותו. מכאן נובע ההבדל המהותי בינה לבין השקעה בהון המניות. כסף שהוזרם כהלוואה יכול לחזור לבעלים כהחזר קרן, וכסף שהוזרם כהון מניות חוזר בדרך כלל רק דרך חלוקת רווחים או פירוק החברה.

ההבדל הזה חשוב במיוחד בחברות בע"מ קטנות ובינוניות, שבהן בעל המניות הוא גם מי שמנהל את העסק ומממן אותו מכיסו. מי שעדיין מתלבט באיזו צורה משפטית לפעול יכול לקרוא על ההבדלים בין עוסק פטור, עוסק מורשה וחברה בע"מ. האפשרות להלוות לעסק ולקבל את הכסף בחזרה ללא מס קיימת רק כשיש הפרדה בין האדם לבין החברה.

הלוואת בעלים נרשמת בספרי החברה כהתחייבות, בדרך כלל בסעיף "יתרת זכות בעלים" או "הלוואות מבעלי מניות". הרישום הזה משפיע על הדוחות הכספיים. בנקים ומשקיעים שבוחנים את החברה רואים אותו, וחלקם מתייחסים אליו כמעין הון עצמי כשהבעלים מתחייב לא למשוך את הכסף לפני שהחוב החיצוני נפרע.

הלוואה בנקאית, משקיעים או הלוואת בעלים - השוואה

לכל אחת משלוש הדרכים יש מחיר. במקרה של הלוואה בנקאית, המחיר הוא ריבית והתחייבות להחזר קבוע. במקרה של משקיעים, המחיר הוא נתח מהבעלות ומהרווחים העתידיים. במקרה של הלוואת בעלים, המחיר הוא סיכון אישי של הבעלים, שכספו הפרטי חשוף להצלחת העסק.

יתרונה של ההלוואה הבנקאית הוא שהכסף מגיע מגוף מוסדר ובתהליך מוכר. חסרונה הוא החזר חודשי קבוע שכולל ריבית, שלעיתים גבוהה, כך שהסכום הכולל שמוחזר לבנק גדל. חברה שכבר נושאת חובות או הלוואות קודמות עלולה לגלות שהבנק אינו מוכן לאשר לה אשראי נוסף. עסקים קטנים יכולים לבחון גם הלוואה בערבות המדינה לעסקים קטנים, שנועדה בדיוק למצבים כאלה.

הכנסת משקיעים פוטרת את החברה מהחזר הכסף, כי המשקיע מקבל את תמורתו דרך רווחי החברה ודרך עליית ערך המניות. החיסרון נופל על הבעלים הוותיקים: כל משקיע חדש מקטין את נתח הבעלות שלהם, ולכן גם את חלקם ברווחים. כשיש כמה שותפים, מומלץ לקבוע מראש בהסכם ביניהם כיצד מכניסים משקיעים וכיצד מטפלים בהלוואות בעלים. על כך ניתן לקרוא במדריך מהו הסכם מייסדים.

מקור: עיבוד מערכתי לפי עקרונות דיני החברות והמס. את ריבית הבסיס במשק, שעליה נשענות הריביות הבנקאיות, מפרסם בנק ישראל - ריבית בנק ישראל.

היתרונות של הלוואת בעלים: בעלות, גמישות ומיסוי

היתרון הכלכלי של הלוואת בעלים מתחלק לשני חלקים. החלק הראשון נוגע למבנה הבעלות. אין צורך להכניס גורם חדש להון המניות, וגם אין צורך להגדיל את החזקותיו של אחד השותפים על חשבון האחרים. כשרק אחד השותפים מממן, ההלוואה מאפשרת לו לקבל את כספו בחזרה בלי לשנות את חלוקת המניות. הוא גם לא נדרש לחכות שנים עד שהחברה תתחיל להרוויח ותחלק דיבידנד.

החלק השני נוגע למיסוי, והוא היתרון המשמעותי ביותר. החזר קרן הלוואת בעלים אינו נחשב הכנסה של הבעלים, ולכן אינו חייב במס, בשונה מחלוקת רווחים. כשחברה מחלקת דיבידנד, הרווח ממוסה פעמיים: פעם ברמת החברה במס חברות, ופעם נוספת אצל בעל המניות. פירוט על הרובד הראשון מופיע במאמר על מיסוי חברות בישראל. החזר הלוואה, לעומת זאת, הוא רק החזרה של כסף שהבעלים כבר שילם עליו מס.

ההשוואה למשיכת משכורת מבהירה את הנקודה. משכורת שבעל השליטה מושך מהחברה ממוסה לפי מדרגות מס הכנסה ונושאת גם דמי ביטוח לאומי. החזר הלוואת בעלים אינו נושא אף אחד מהם, כל עוד ההלוואה אמיתית ומתועדת.

הלוואת בעלים מאפשרת גם גמישות בתזמון. הבעלים יכול להזרים כסף בתקופה קשה ולמשוך אותו בחזרה כשהתזרים משתפר, בלי הליך אישור חיצוני ובלי עמלות בנקאיות. התנאי לכל זה הוא תיעוד מסודר, שבלעדיו היתרונות האלה עלולים להתבטל בעת ביקורת מס.

הסכם ההלוואה: אילו תנאים צריך לקבוע ולמה זה חשוב

את תנאי הלוואת הבעלים קובעים שני הצדדים, הבעלים והחברה. בפועל, מדובר לעיתים קרובות באותו אדם שחותם בשני הצדדים, ולכן התיעוד חשוב במיוחד. ההסכם צריך לכלול לפחות ארבעה רכיבים: סכום ההלוואה, הריבית אם נקבעה, מועד הפירעון או מנגנון לקביעתו, ותנאי ההחזר.

התנאים בהלוואת בעלים נוחים בדרך כלל, ולעיתים קרובות אין ריבית ואין מועד פירעון קשיח. ההסכם חייב להיות כתוב וחתום, והוא נדרש גם מול צדדים שלישיים, ובראשם רשות המסים. הסכם כזה מוכיח שהכסף שהועבר הוא הלוואה ולא הכנסה של החברה, ושהכסף שחוזר לבעלים הוא החזר חוב ולא חלוקת רווח מוסווית. כדאי לצרף להסכם אסמכתאות להעברות הכספים בפועל, כמו העברות בנקאיות מחשבון הבעלים לחשבון החברה, ולוודא שהן תואמות את הרישום בהנהלת החשבונות.

נקודה עדינה נוספת היא סיווג ההפסד אם ההלוואה לא תוחזר. כאשר ההלוואה עונה להגדרה של "עסקה בעלת אופי מסחרי" והקרן אובדת, ההפסד עשוי להיות מוכר כהפסד מעסק ולא כהפסד הון. להבחנה הזו יש משמעות מעשית, כי הפסד מעסק ניתן לקיזוז נגד סוגי הכנסה רחבים יותר מאשר הפסד הון. לכן הניסוח המדויק של ההסכם עשוי לקבוע כמה מהנזק יוכר לצורכי מס אם החברה תיכשל.

לפני חתימה כדאי לבדוק את ההסכם מול רואה החשבון של החברה. כך ניתן לוודא שהוא מתיישב עם הדוחות הכספיים ועם הוראות פקודת מס הכנסה לגבי הלוואות בין צדדים קשורים, שבמקרים מסוימים מאפשרות לרשות המסים לייחס ריבית גם להלוואה שנקבעה ללא ריבית.

מה קורה להלוואת בעלים כשהחברה נקלעת לחדלות פירעון

הצד הפחות נוח של הלוואת בעלים מתגלה כשהעסק נכשל. כשחברה נסגרת או נכנסת להליך חדלות פירעון, נכסיה מחולקים לפי סדר נשייה. בראש התור עומדים הנושים החיצוניים, כמו בנקים, ספקים ועובדים. הבעלים שהלווה לחברה נמצא אחריהם.

מי שמלווה כסף לחברה שלו לוקח סיכון כספי נוסף, כי אם הנכסים לא יספיקו לפירעון החובות החיצוניים, ייתכן שלא יקבל בחזרה דבר מההלוואה. בנוסף, החוק מאפשר לבית המשפט, בנסיבות מסוימות, לדחות את חובו של בעל שליטה אל אחרי שאר הנושים. זה יכול לקרות למשל כשהחברה מומנה בהון עצמי נמוך באופן חריג והבעלים העדיף להלוות במקום להשקיע בהון.

עם זאת, מעמדה של הלוואת בעלים עדיף על מעמדם של בעלי המניות כבעלי מניות. כל עוד ההלוואה מתועדת כחוב אמיתי, היא נפרעת לפני כל חלוקה של יתרת הנכסים לבעלי המניות. מי שהזרים את אותו סכום כהון מניות עומד בסוף התור, ובחדלות פירעון מקבל לרוב מעט מאוד או כלום.

חשוב להבחין בין חדלות פירעון של חברה לבין הליך אישי. חברה בע"מ מגינה ככלל על הבעלים מפני חובותיה. ערבויות אישיות שהבעלים חתם עליהן לבנק, למשל, עלולות להעביר את החוב אליו, ואז ההליך שרלוונטי עבורו הוא הליך חדלות פירעון לאדם פרטי.

הכיוון ההפוך: כשבעל המניות לווה מהחברה

קיים גם מהלך הפוך, שבו בעל המניות לוקח כסף מהחברה לשימוש אישי ורושם אותו כהלוואה מהחברה אליו. מהלך כזה נקרא לעיתים "משיכת בעלים", ורשויות המס מתייחסות אליו בחשדנות רבה. הסיבה פשוטה: קל לרשום משיכה כזו כהלוואה כדי לדחות מס, כשבפועל מדובר במשכורת או בדיבידנד שלא דווחו.

בשל כך, פקודת מס הכנסה כוללת הוראות מיוחדות למשיכות של בעל מניות מהותי מהחברה. משיכה שלא הוחזרה לחברה בתוך פרק הזמן שנקבע בחוק עלולה להיחשב הכנסה של בעל המניות ולהתחייב במס, כאילו קיבל משכורת או דיבידנד. גם כשהמשיכה מוחזרת בזמן, רשות המסים עשויה לייחס לה ריבית רעיונית שעליה יש לשלם מס.

הסוגיה רלוונטית במיוחד כשהכסף משמש לרכישת נכס פרטי. דוגמה נפוצה היא דירה שנרכשת דרך החברה ומשמשת את הבעלים, ועל מיסוי מקרים כאלה ניתן לקרוא במאמר על רכישת דירה על חשבון החברה לבעלי שליטה.

לפני כל משיכה כזו מומלץ לבצע בדיקה מקצועית מול רואה חשבון או עורך דין מיסים שמכיר את ההוראות העדכניות ואת ה"אזורים האפורים". טעות בסיווג עלולה להוביל לשומה, לקנסות ולמחלוקת משפטית עם רשות המסים, ולעיתים גם בין השותפים עצמם.

מקורות

• בנק ישראל - ריבית בנק ישראל: https://www.boi.org.il/information/interestrates/
• כל זכות - מדרגות מס הכנסה: https://www.kolzchut.org.il/he/מדרגות_מס_הכנסה
• ויקיפדיה - דיבידנד: https://he.wikipedia.org/wiki/דיבידנד