בנק חברתי בישראל - האם יש לו סיכוי?

מה זה בנק חברתי ובמה הוא שונה מבנק מסחרי

הבנקים מחזיקים ברוב הכסף במשק, יותר מחברות הביטוח ויותר מכל גורם כלכלי אחר. בנק מסחרי הוא עסק לכל דבר, בדומה לחברת טכנולוגיה ענקית או לתאגיד גדול: יש לו בעלי מניות, ומטרת העל שלו היא להרוויח כמה שיותר. הוא עושה זאת באמצעות מכירה של מוצרים ושירותים, אבל המוצרים שלו מיוחדים. בנק מוכר בעיקר כסף: מסגרת אשראי בחשבון (מינוס בריבית), הלוואות ומשכנתאות. סביב המוצר המרכזי הזה יש מוצרים משניים, כמו עמלות פעולה בפקיד ודמי ניהול חשבון.

בנק חברתי בנוי על היגיון אחר. אם הבנק המסחרי דומה לתאגיד, בנק חברתי דומה יותר למוסד ללא כוונת רווח, ומוסיף לכך רכיב דמוקרטי. לפני שבוחנים את הרעיון כדאי להכיר את היתרונות והחסרונות של מוסד ללא כוונת רווח (מלכ"ר), כי רבים מהם חלים גם על בנק שבנוי כך.

גם לבנק חברתי יש הנהלה ודירקטוריון שמנהלים את השוטף. ההבדל מופיע ברגעים המכריעים: החלטות אסטרטגיות ועסקיות גדולות עולות להצבעה של כל חברי הבנק, כלומר של כל לקוחותיו. אפשר לדמיין מצב שבו הבנק פונה ללקוחות ושואל אותם איפה להשקיע את הכספים, איך לשנות את מחירון העמלות או האם לסגור סניף מסוים.

הבנק החברתי שייך ללקוחותיו, והכוח מתחלק ביניהם שווה בשווה: לכל לקוח קול אחד. בבנק מסחרי, לעומת זאת, כוח ההצבעה שייך לבעלי המניות ונקבע לפי כמות המניות שבידיהם. לכן הלקוח של בנק מסחרי הוא צרכן של שירות, ואילו הלקוח של בנק חברתי הוא גם אחד מבעליו.

המסקנה המעשית היא שהבנק החברתי מעמיד בראש סדר העדיפויות את הלקוחות ולא את הרווח. שירות טוב ועלויות נמוכות ללקוח הם הבסיס של המודל. כשמצטבר בקופה עודף כספי, ההנהלה מביאה את השאלה לדיון עם הלקוחות: להוריד עמלות, לפתוח ערוץ שירות נוסף שיקטין את הרווח אבל ישרת את הלקוחות טוב יותר, או לחלק את העודף ללקוחות כבונוס כספי לפי היקף הפעילות של כל אחד. בבנק מסחרי ההכרעה הזו שייכת לבעלי המניות, והעודף מחולק להם כדיבידנד.

איך בנק מסחרי מרוויח - ולמה הוא אוהב לקוחות ביתרת זכות

כדי להבין מה בנק חברתי מנסה לשנות, צריך להבין איך עובד המנוע של בנק מסחרי. נבחן דוגמה היפותטית, עם מספרים להמחשה בלבד. אדם רוצה לקנות רכב חדש ואין לו כרגע את כל הסכום. הוא פונה לבנק ולוקח הלוואה של 50,000 שקל. בפשטות, ההסכם אומר: קחו עכשיו 50,000 שקל וקנו את הרכב, והחזירו בתשלומים חודשיים קטנים עד שתחזירו בסך הכול 70,000 שקל.

בפועל הבנק מכר לו כסף בתשלומים עם ריבית. שני דברים מאפשרים לבנק להיכנס לעסקה כזו בביטחון יחסי. הראשון הוא בטוחה: אם יש שעבוד על הרכב והלווה מפסיק לשלם, הבנק יכול לממש אותו, למכור אותו ולהחזיר לעצמו חלק גדול מההשקעה, ולעיתים את כולה. מי שעומד לפני עסקה כזו יכול לקרוא עוד על בחירת הלוואה לרכישת רכב ועל ההבדלים בין מסלולי המימון.

הדבר השני חשוב יותר להבנת המודל, והוא התיווך. הבנק מתווך בין הלווה לבין לקוחות אחרים שיש להם יתרת זכות בחשבון. התיווך שקוף לשני הצדדים: הלווה לא מרגיש אותו, והלקוח שהכסף שלו משמש לכאורה למימון ההלוואה לא רואה את היתרה שלו יורדת. למעשה הבנק אינו לוקח כסף מלקוח מסוים. הוא נשען על כלל הפיקדונות ויתרות הזכות של לקוחותיו, בלי לגעת ביתרות שלהם, מתוך הנחה שרוב הלווים יחזירו בסוף את החוב. הוא משאיר את חשבונות הזכות מאוזנים ומרוויח את הריבית שהלווים משלמים.

לכן לקוח ביתרת זכות, שמכניס משכורת גבוהה כל חודש ולא נכנס למינוס, הוא חלק מרכזי במנוע הרווח של הבנק המסחרי. הכסף שלו מאפשר לבנק להמשיך למכור הלוואות, משכנתאות ומסגרות אשראי ללקוחות אחרים, שנמצאים ביתרת חובה.

לצד המקור הזה, הבנקים נשענים גם על המערכת שמנהל בנק ישראל. הריבית שבנק ישראל קובע משפיעה על מחיר הכסף במשק כולו, ובהתאם גם על הריבית שהבנקים גובים מהלווים ומשלמים למפקידים. את הריבית העדכנית אפשר לראות בעמוד ריבית בנק ישראל. הפער בין הריבית שהבנק גובה מהלווה לבין מה שהוא משלם למפקיד הוא אחד ממקורות ההכנסה העיקריים של כל בנק מסחרי, ובנוסף אליו באות העמלות. מי שרוצה לבחון את חלקו של הצד הזה בהוצאות שלו יכול להיעזר במדריך שלנו על צמצום העמלות שמשלמים לבנק.

קיצוץ התיווך: הלוואות חברתיות ישירות בין לווים למלווים

אחד הרעיונות המרכזיים בבנקאות חברתית הוא ויתור על תפקיד המתווך, או לפחות הקטנה משמעותית שלו. במקום שהבנק ייקח את הכסף של מי שיכול להלוות, יעביר אותו למי שצריך אותו וירוויח מהפער, המודל החברתי מחבר בין שני הצדדים ישירות. הלווה והמלווה סוגרים עסקה ביניהם, והבנק אינו צריך לגבות עלויות תיווך, כי אינו מתווך.

איך זה עובד בפועל

בדרך כלל מדובר בפלטפורמה דיגיטלית, אתר או אפליקציה, שבה לווים מציגים את הצורך שלהם ומלווים בוחרים למי להלוות, באיזה סכום ובאיזו ריבית. הפלטפורמה מספקת את התשתית: בדיקה של הלווים, חוזים וגביית התשלומים. ההכנסה שלה נמוכה בהרבה מהמרווח שבנק מסחרי לוקח לעצמו, ולכן הלווה יכול ליהנות מריבית נמוכה יותר והמלווה יכול לקבל תשואה גבוהה יותר מזו שהיה מקבל בפיקדון רגיל.

במובן הזה, כל פלטפורמה של הלוואות חברתיות שמחברת ישירות בין לווים למלווים היא סוג של בנק חברתי. בנק חברתי מלא יכול להקים פלטפורמה כזו בתוכו, כדי לקצץ בעמלות ולשפר את השירות ללקוחות.

למה בנק מסחרי לא ימהר לעשות את אותו הדבר

לבנק מסחרי אין תמריץ להקים פלטפורמה שמבטלת את התיווך, משום שהתיווך הוא בדיוק מה שמכניס לו את הרווח. כל עסקה שעוברת ישירות בין שני לקוחות היא עסקה שהבנק לא מרוויח ממנה את הפער בין הריביות. לכן הרעיון מתקדם בעיקר אצל גופים חדשים, שאינם כבולים למודל הישן.

מה לבדוק לפני שלוקחים הלוואה כזו

גם הלוואה מפלטפורמה חברתית היא הלוואה לכל דבר. כדאי לבדוק את הריבית האפקטיבית ולא רק את הריבית הנקובה, לבדוק אם יש דמי טיפול, מה קורה בפירעון מוקדם ומה קורה אם מפגרים בתשלום. ההשוואה צריכה להתבסס על אותם פרמטרים שבהם משווים הלוואה מהבנק. במדריך השוואת הלוואות וקריאת לוח סילוקין מוסבר איך מעמידים שתי הצעות זו מול זו ומגלים כמה כל אחת עולה באמת.

השוואה: בנק מסחרי, בנק חברתי ופלטפורמת הלוואות

שלושת המודלים נבדלים בשאלה מי הבעלים, למי שייך כוח ההכרעה ולאן הולך העודף. הטבלה מרכזת את ההבדלים לפי המאפיינים שתוארו במאמר.

מקור להגדרת המבנה השיתופי: ויקיפדיה - אגודה שיתופית

ההבדל המהותי בין המודלים אינו טכנולוגי אלא מבני: השאלה היא מי מחליט ומי נהנה מהעודף. בנק מסחרי יכול להיות דיגיטלי ומתקדם ועדיין לפעול לטובת בעלי המניות. בנק חברתי יכול לפעול בסניפים מסורתיים ועדיין להחזיר את העודף ללקוחות. פלטפורמת הלוואות נמצאת באמצע: היא מבטלת את התיווך הבנקאי, אבל הבעלות עליה אינה של המשתמשים. המשמעות לצרכן היא שהשם "חברתי" לבדו אינו מעיד דבר, ומה שקובע הוא מבנה הבעלות וההחלטות.

יש לכך השלכה מעשית. גם כשבנק מסחרי מציג את עצמו כ"חברתי" או "הוגן", הלקוח אינו משתתף בהחלטות ואינו נהנה ישירות מהרווח. במקרה כזה הדרך של הלקוח להשפיע היא בחירה: להשוות עמלות ותנאים ולעבור לבנק אחר כשיש הצעה טובה יותר. בטבלאות בהשוואת עמלות העובר ושב בין הבנקים אפשר לראות כמה גדולים הפערים כבר היום, בין בנקים שכולם מסחריים.

החולשות של המודל: דמוקרטיה, רגשות וקבלת החלטות במשבר

על הנייר הרעיון נשמע מושלם, אבל לאורך ההיסטוריה כמעט כל מבנה חברתי-שוויוני סבל מבעיות יסוד שערערו את יציבותו. הדוגמה הישראלית המוכרת היא הקיבוץ. בקיבוץ השיתופי הקלאסי התנהלה כלכלת כל החברים כישות אחת: כולם תרמו להכנסות, והמשאבים חולקו באופן שוויוני. רוב הקיבוצים עברו עם השנים תהליכי הפרטה, וכיום ברבים מהם כל משפחה מתנהלת כלכלית באופן עצמאי. בנק חברתי עלול להיתקל בבעיות דומות.

כשכל הלקוחות מחליטים

בבנק חברתי כל החלטה אסטרטגית עולה להצבעה של כל הלקוחות. מדובר בציבור רחב ומגוון, ולרבים בו אין ידע פיננסי, ניסיון עסקי או ראייה כלכלית רחבה שנדרשים להחלטות מורכבות כאלה. הדמוקרטיה, שהיא הסיבה לקיומו של הבנק החברתי, עלולה גם להפיל אותו אם הלקוחות יקבלו החלטות שגויות.

לצד הבעיה המקצועית יש גם בעיה רגשית. חברים שבטוחים בצדקתם ינסו לשכנע את האחרים, ואם ההצבעה תוכרע נגדם הם עלולים לחוש תסכול וכעס, ולפעמים לחשוב שהבנק הולך לקראת אסון. מבנה חברתי הוא רגיש מטבעו, ובבנק, שבו מדובר בכספים של אנשים, הרגישות גבוהה במיוחד.

מה קורה כשהבנק בגירעון

הבנק החברתי מממן את הורדת העמלות, את שיפור השירות ואת התגמול ללקוחות מהעודף שמצטבר בקופתו. כשהבנק נקלע לקשיים ונמצא בגירעון, התהליך מתהפך: העמלות עולות, השירות נפגע, והלקוחות, שהם גם הבעלים, מאבדים אמון בבנק וברעיון שמאחוריו. משם עלולה להתחיל הידרדרות מהירה שקשה לעצור, ובסופה הבנק כולו בסכנה.

בבנק מסחרי ההנהלה יכולה לפעול מהר במצב כזה: להגדיל את הגירעון באופן זמני, לקצץ בעלויות, לסגור סניפים, לצמצם כוח אדם ולנקוט צעדי מנע. בבנק חברתי, שבו לכל לקוח יש זכות הכרעה, אותו תהליך עלול להיות איטי ומסורבל הרבה יותר, דווקא ברגעים שבהם המהירות חשובה.

חוסן בזמן משבר כלכלי: היתרון הפחות מוכר

כדי להציג את התמונה המלאה צריך לבחון גם את התרחיש ההפוך. יש תקדימים בעולם לבנקים חברתיים ושיתופיים שמתנהלים היטב לאורך זמן, ואפשר לתאר בנק כזה: הוא יציב, אינו בגירעון, נותן שירות טוב בעמלות נמוכות, והלקוחות מגלים איפוק ואחריות כשהם מצביעים על החלטות קריטיות. בנק כזה מתחזק עם השנים, והלקוחות שלו מרוצים.

הכוח של בנק כזה אינו רק בכך שהרעיון עובד. הוא מתגלה בעיקר במצבים שבהם בנקים מסורתיים נפגעים קשה, כלומר במשברים כלכליים. במשבר הפיננסי העולמי שפרץ בארצות הברית בסוף העשור הראשון של שנות האלפיים, בנקים נסגרו, קרסו או נקלעו לקשיים חמורים. הלקוחות שלהם הרגישו זאת היטב, גם באמון וגם בכיס.

בנק חברתי יציב חשוף פחות לתנודתיות בזמן משבר, משום שהוא אינו פועל תחת לחץ לייצר רווח מקסימלי לבעלי מניות. בנק שאינו רודף אחרי תשואה גבוהה נוטה פחות להיכנס להשקעות מסוכנות, שהן בדרך כלל הראשונות שקורסות במשבר. במצב כזה הוא סופג מכה קלה יותר, מתאושש מהר יותר וממשיך לפעול כמעט כרגיל, והפגיעה בלקוחות קטנה.

חשוב לדייק: החוסן הזה אינו מובנה בכל בנק שמכנה את עצמו חברתי. הוא תלוי בכך שהבנק מנוהל היטב, שהלקוחות מצביעים באחריות ושאין בו גירעון שמחליש אותו מבפנים. בנק חברתי שנכנס למשבר כשהוא כבר חלש יסבול מכל החולשות שתוארו בסעיף הקודם, ועוד יותר. היתרון קיים, אבל רק כשהיסודות חזקים, ולכן ההבטחה של המודל היא פוטנציאל ולא ערובה.

האם יש סיכוי לבנק חברתי בישראל?

הרעיון של בנק שהאינטרס שלו זהה לאינטרס של הלקוח, שרוצה בטובתו, נותן לו שירות טוב ועמלות נמוכות ומאפשר לו להשפיע על עתידו, מושך מאוד את מי שמתנהל היום מול בנק מסחרי. אבל כפי שראינו, למודל יש גם סיכונים ממשיים: מבנה דמוקרטי שעלול להוביל להחלטות עסקיות שגויות, ותגובה רגשית וחוסר אמון מצד הלקוחות ברגע שמתחילות הצרות.

נכון להיום אין בישראל בנק חברתי במודל של בעלות לקוחות וקול אחד לכל לקוח. הסיבות לכך הן הבעייתיות המבנית שתוארה לעיל, וגם התחרות הקשה מול הבנקים הגדולים, שמרתיעה גורמים מלהיכנס לשוק. הקמת בנק בישראל מחייבת רישיון מהפיקוח על הבנקים שבבנק ישראל, הון עצמי משמעותי ועמידה בדרישות רגולציה נוקשות, ומדובר במחסום גבוה לכל יוזמה חדשה, ובמיוחד ליוזמה שאינה נשענת על משקיעים שמחפשים רווח.

מה שכן קיים בישראל הוא פלטפורמות של הלוואות חברתיות. הן פועלות, נותנות שירות טוב ללווים, מחברות אותם ישירות למלווים פוטנציאליים ולוקחות נתח מהותי מעוגת ההלוואות הבנקאיות. כלומר, מי שצריך הלוואה כבר אינו חייב לפנות לבנק. בנוסף, כניסה של שחקנים דיגיטליים חדשים לשוק, כמו שתיארנו בסקירה על בנק פפר והבנקאות הדיגיטלית, מראה שהתחרות בענף מתחילה לזוז, גם אם לא בכיוון של בעלות לקוחות.

בינתיים, הכלי היעיל ביותר שיש ללקוח הישראלי הוא כוח הבחירה. מעבר בין בנקים פשוט יותר משהיה בעבר, והאיום לעזוב הוא לעיתים הדרך הטובה ביותר לקבל תנאים טובים יותר. מי ששוקל צעד כזה ימצא את כל השלבים במדריך איך עוברים בנק בישראל.

מקורות

• ויקיפדיה - בנק: https://he.wikipedia.org/wiki/בנק
• ויקיפדיה - קואופרטיב: https://he.wikipedia.org/wiki/קואופרטיב