מהו מס ירושה ואיך הוא עובד

מס ירושה הוא מס שמוטל על כספים או על נכסים שעוברים מאדם שנפטר אל יורשיו. ברוב השיטות המס מוטל על המקבל, כלומר על היורש, ולא על העיזבון עצמו. יש מדינות שבהן המבנה הפוך, והמס נגבה מהעיזבון לפני חלוקתו, ולכן בספרות המקצועית מבחינים לעיתים בין "מס עיזבון" לבין "מס ירושה". מבחינת המשפחה, התוצאה דומה: חלק משווי מה שהנפטר השאיר עובר לקופת המדינה.

המס מחושב כאחוז מסך הכספים או משווי הנכסים שעוברים בירושה. ברוב המדינות שבהן הוא קיים, המס חל רק כשהשווי הכולל של הירושה עובר תקרת מינימום שנקבעה בחוק. מתחת לתקרה הזו הירושה פטורה לגמרי, ולכן בפועל רוב העזבונות של משפחות רגילות אינם משלמים מס ירושה כלל, גם במדינות שבהן המס פעיל.

הרעיון שמאחורי מס ירושה פשוט יחסית: צמצום ריכוז ההון במשפחות חזקות לאורך דורות. כשחלק גדול מהעושר במדינה נמצא בידי מספר קטן של משפחות, ההון הזה נוטה לעבור מדור לדור ולהתעצם. מס ירושה נועד לשבור את הרצף הזה: כשאדם נפטר ומשאיר כסף ורכוש, חלק משווי הירושה חוזר למדינה, ומשם לשירותים הציבוריים שמשרתים את כלל התושבים. לפי ההיגיון הזה, הריכוזיות קטנה עם כל דור.

חשוב להבחין בין מס ירושה לבין מסים אחרים שנוגעים להעברת רכוש. מס מתנה, למשל, חל במדינות מסוימות על העברת נכסים בחיים, בין היתר כדי למנוע עקיפה של מס הירושה באמצעות חלוקת הרכוש לילדים לפני הפטירה. גם מסי מקרקעין, כמו מס שבח ומס רכישה, הם מסים נפרדים לחלוטין, שחלים על עסקאות בנדל"ן ולא על עצם המעבר בירושה. ההבחנה הזו חשובה במיוחד בישראל, שבה מס ירושה אינו קיים, אבל מסי מקרקעין בהחלט קיימים ועשויים לחול על היורשים בשלב מאוחר יותר.

איך מחושב מס ירושה במדינות שבהן הוא קיים

אין נוסחה אחידה למס ירושה. כל מדינה קובעת לעצמה את התקרות, את השיעורים ואת הפטורים, וההבדלים בין המדינות גדולים מאוד. עם זאת, ברוב השיטות חוזרים שלושה משתנים מרכזיים שקובעים כמה מס ישלם כל יורש.

מידת הקרבה לנפטר

המשתנה החשוב ביותר ברוב השיטות הוא הקשר המשפחתי בין היורש לנפטר. בני זוג בדרך כלל אינם משלמים מס ירושה כלל, או משלמים מס מופחת במיוחד, מתוך הנחה שמדובר בהמשך של משק בית משותף ולא בהעברת עושר לדור הבא. ילדים ונכדים נהנים לרוב משיעורים נמוכים יחסית או מתקרת פטור גבוהה יותר, ואילו קרובים רחוקים, ובוודאי יורשים שאינם בני משפחה, משלמים את השיעורים הגבוהים ביותר.

סוג הנכס שעובר בירושה

במדינות רבות הנכסים מסווגים לקטגוריות, וכל קטגוריה ממוסה בצורה שונה ובאחוזים שונים. נכסי נדל"ן, נכסים פיננסיים כמו מניות ופיקדונות, כספי ביטוח חיים וחפצים אישיים שהיו ברשות הנפטר - כל אחד מאלה עשוי לקבל יחס אחר. יש מדינות שמעניקות הקלות מיוחדות לעסק משפחתי או לקרקע חקלאית, כדי לא לפגוע בהמשך פעילותם. לעיתים השיעור תלוי גם בשווי הנכס עצמו, כך ששיעור המס עולה ככל שהירושה גדולה יותר, בדומה למדרגות במס הכנסה.

הערכת שווי בידי שמאי

כדי לחשב את המס צריך לדעת כמה שווה כל נכס. בכסף מזומן ובפיקדונות זה פשוט, אבל בחפצים אישיים, ביצירות אמנות, בתכשיטים או בציוד מקצועי נדרשת הערכה מקצועית. במדינות שבהן המס קיים, שמאי מעריך את שווי החפצים, וההערכה שלו קובעת את בסיס החישוב. השלב הזה הוא גם מקור למחלוקות רבות בין היורשים לרשויות המס, שכן הבדל בהערכה מתורגם ישירות להבדל בסכום שישולם.

ישראל: מס ירושה מ-1950 ועד ביטולו

גם בישראל היה פעם מס ירושה. החל משנת 1950 ובמשך כשלושים שנה, יורשים בישראל נדרשו לשלם מס על העיזבון שקיבלו, בדומה למקובל אז במדינות רבות באירופה. בתחילת שנות ה-80 המס בוטל לחלוטין, ומאז לא חודש. רקע נוסף על ההיסטוריה של המס בעולם ובישראל אפשר למצוא בערך מס ירושה בוויקיפדיה.

הביקורת על הביטול

הביטול עורר ביקורת ציבורית. ממשלת הליכוד של אותה תקופה ספגה טענות שהמס בוטל ממניעים פופוליסטיים, כדי לזכות באהדה ציבורית, ולא מתוך שיקול של טובת המדינה או של אינטרס התושבים. המבקרים טענו שהביטול מיטיב בעיקר עם משפחות אמידות, שהן היחידות שהיו משלמות מס משמעותי, ושהוא מוותר על כלי חשוב לצמצום פערים.

הטיעון הכלכלי בעד הביטול

מנגד, הוצג נימוק כלכלי לא פשוט לביטול. לפי הטענה שהועלתה אז, עלויות הגבייה של מס הירושה הגיעו כמעט לגובה ההכנסות שהמס הניב. אם זה המצב, אכיפת המס הפכה ללא כדאית מבחינת המדינה: המערכת השקיעה משאבים בהערכת עזבונות, בבירורים ובהליכים, וקיבלה בתמורה סכום כמעט זהה. לפי הגישה הזו, גם בלי שיקולים פוליטיים היה הגיוני להוציא את המס מספר החוקים.

מס ירושה: כל מה שצריך לדעת

כך או כך, מאז תחילת שנות ה-80 עברו יותר מארבעה עשורים שבהם ישראל לא גובה מס ירושה. כל דור של יורשים שקיבל ירושה בתקופה הזו עשה זאת בלי לשלם מס על עצם הקבלה, אבל, כפי שנראה בסעיף הבא, זה לא אומר שירושה בישראל פטורה לגמרי מכל היבט מיסויי.

מה כן חל על יורשים בישראל היום

היעדר מס ירושה אינו אומר שירושה מנותקת לגמרי ממערכת המס. בישראל עצם המעבר בירושה אינו ממוסה, אבל מה שהיורש עושה עם הנכס אחר כך - מכירה, השכרה או השקעה - כפוף לכללי המס הרגילים. הטבלה הבאה מסכמת את ההבחנה המרכזית.

שלבהאם יש מס במעבר הירושה עצמומה עשוי לחול בהמשך
קבלת כסף מזומן או פיקדוןלאמס על רווחים והכנסות עתידיים מהכסף, כמו ריבית
קבלת דירה או מקרקעיןלאמס שבח במכירה, לפי כללים מיוחדים לנכס שהתקבל בירושה
השכרת נכס שהתקבל בירושהלאמס הכנסה על דמי השכירות לפי הכללים הרגילים
קבלת ניירות ערךלאמס רווח הון במכירה ומס על דיבידנדים

מקור: כל זכות - מס שבח

מסי מקרקעין

מס שבח הוא מס על הרווח במכירת זכות במקרקעין. כשיורש מוכר דירה שקיבל, נבדקת המכירה לפי חוק מיסוי מקרקעין, ובמקרים מסוימים, למשל בדירת מגורים שהתקבלה מהורה, קיימות הוראות פטור מיוחדות. מס רכישה, שחל על הקונה בעסקת נדל"ן, אינו נגבה על עצם קבלת דירה בירושה, ופרטים עליו אפשר למצוא בעמוד מס רכישה בכל זכות. מי שיורש דירה ושוקל אם למכור או להשכיר אותה ימצא רקע מועיל במאמר על מיסוי נדל"ן והבדלים בין נכס מסחרי לפרטי, וכן בסקירה על מס רכישה ודירה ראשונה, שכן דירה שהתקבלה בירושה עשויה להשפיע על מעמדו של היורש כבעל דירה.

כספי ביטוח חיים וחסכונות

כספי ביטוח חיים משולמים למוטבים שנקבעו בפוליסה, ובדרך כלל אינם חלק מהעיזבון שמתחלק לפי הצוואה. על הצד השני של המטבע, הטבות המס על הפקדות לביטוח חיים, אפשר לקרוא במאמר החזר מס על ביטוח חיים. יורשים רבים גם אינם יודעים אילו חשבונות, פוליסות וחסכונות היו לנפטר, ובשביל זה קיימים כלים ממשלתיים כמו הר הכסף ו-הר הביטוח. הסבר מעשי על איתור כספים נמצא במדריך איך מאתרים חשבונות וכספים אבודים.

נכסים בחו"ל

גם בלי מס ירושה ישראלי, יורש שמקבל נכס הרשום במדינה שבה קיים מס ירושה עשוי להיות כפוף לדיני המס של אותה מדינה. זו נקודה שכדאי לבדוק מראש מול עורך דין או רואה חשבון שמכיר את דיני המס של המדינה הרלוונטית.

הטיעונים נגד מס ירושה

מדינות מפותחות רבות עדיין גובות מס ירושה, ובארצות הברית, למשל, המס קיים לצד ביקורת ציבורית חריפה. מתנגדי המס שם מציינים, בין היתר, שהוא חל רק על שיעור קטן מאוד מהעזבונות, משום שהקריטריונים שקובעים מי חייב בו מצומצמים מאוד. לטענתם, מס שמכוון למעטים כל כך מייצר מערכת מסובכת ויקרה ביחס לתועלת שלו.

מיסוי כפול

הטיעון המרכזי נגד מס ירושה הוא שמדובר במס כפול על אותו רכוש. קחו מקרה טיפוסי: אדם רוכש דירה ומשלם את כל המסים הנדרשים בחוק בעת הרכישה. שנים אחר כך הוא מוריש את הדירה לבנו, ואם קיים מס ירושה, הבן ישלם מס נוסף על אותה דירה בדיוק. כך יוצא שהדירה מוסתה פעמיים: פעם ברכישה ופעם בהורשה. בנוסף, הכסף שבו נקנתה הדירה כבר מוסה מלכתחילה כשהורווח, כמשכורת או כרווח עסקי.

פגיעה בהמשכיות עסקים

תארו לעצמכם אדם שבנה עסק בעמל רב: יש בו מחשבים חזקים, שטח נדל"ני, יצירות אמנות על הקירות וציוד יקר ערך. אם הוא רוצה שבנו ימשיך לנהל את העסק אחרי מותו, כל הנכסים האלה יעברו לבן בירושה, ועמם חיוב במס ירושה גבוה. כדי לשלם את המס, הבן עלול להיאלץ למכור ציוד או נכסים, לקחת הלוואות או לצמצם פעילות. במקרים קיצוניים זה עלול לגרום לקריסה כלכלית ולסגירה של עסק שהיה משגשג עד אותו רגע.

נטל על משפחה באבל

אל לנו לשכוח שמס ירושה מוטל על אנשים שזה עתה איבדו אדם קרוב. ההתמודדות עם האבל, עם הליכי הירושה ועם חלוקת הרכוש קשה גם כך, ומס נוסף, לעיתים בסכום גבוה ועם מועדי תשלום קשיחים, מחמיר את המצב.

בריחת הון ונדידת עשירים

מתנגדים רבים מציינים שקל יחסית לבעלי הון להתחמק ממס ירושה: מספיק להעביר את הנכסים למדינה שבה אין מס כזה, כך שכאשר ילכו לעולמם לא יחול עליהם מס. במצב כזה המטרות של המס מתפספסות לחלוטין, והמדינה שהטילה אותו אף מפסידה את ההון ואת הפעילות הכלכלית של אותם אנשים. על התופעה הרחבה הזו אפשר לקרוא במאמר מקלטי מס - לעשירים בלבד?. לטענה הזו יש גם צד ישראלי: לפי גישה רווחת, ישראל משמשת במידה מסוימת מקלט עבור אנשי עסקים. אנשי עסקים יהודים אמידים שעולים לארץ רוצים שכל רכושם יעבור לילדיהם במלואו, ומס ירושה היה מקטין משמעותית את האינטרס שלהם להעביר את עסקיהם לישראל. מי שמתעניין בהטבות שמקבלים עולים ותושבים חוזרים ימצא פירוט במאמר על תושבים חוזרים ועולים חדשים.

הטיעונים בעד מס ירושה

לתומכי מס הירושה יש תשובות לכל אחד מהטיעונים שלעיל, וגם נימוקים עצמאיים. הטיעון הבסיסי שלהם הוא שמס ירושה משווה את הנטל הכלכלי במדינה באמצעות חלוקה צודקת יותר בין אוכלוסיות חזקות למוחלשות.

לא מס כפול, אלא שני נישומים

לטענת התומכים, אין כאן מס כפול, כי המס משולם אמנם פעמיים, אבל על ידי שני אנשים שונים: פעם אחת על ידי הנפטר ופעם שנייה על ידי היורש. כל אחד מהם הוא נישום נפרד, ולכל אחד מהם יש אירוע כלכלי משלו. ההורה שילם מס על הכנסותיו ועל רכישותיו, והיורש משלם מס על התעשרות שהוא עצמו חווה.

עושר שלא עמלו עליו

ההורה עבד קשה כדי לצבור את נכסיו, אבל הילד שיורש אותם מקבל אותם ברוב המקרים בלי שעמל עליהם. לפי התומכים, מס ירושה מאזן את המצב הזה בכך שהוא ממסה כסף שהיורש לא הרוויח בעצמו. הם משווים זאת למצבים אחרים שבהם מצבו הכלכלי של אדם משתפר בבת אחת ומוטל עליו מס: מכירת דירה ברווח, או קידום בעבודה שמביא לעלייה ניכרת בשכר, שגם הוא ממוסה במדרגות גבוהות יותר. ירושה גדולה משפרת את מצבו של אדם באופן מיידי, ולכן, לפי הגישה הזו, אין סיבה שתהיה פטורה ממס.

החלק של החברה בעושר

טיעון נוסף הוא שכסף ונכסים שאדם צובר במהלך חייו אינם רק פרי מאמציו האישיים. הוא נהנה מתשתיות, ממערכת חינוך, מביטחון וממערכת משפטית שמגנה על רכושו, וכל אלה ממומנים על ידי החברה כולה. לכן, לפי התומכים, הגיוני שחלק מהעושר יחזור לחברה ולתושבי המדינה ברגע שבעליו נפטר.

צמצום פערים בין דורות

התומכים רואים במס הירושה כלי לשבירת מעגלים: הוא אמור לעזור לעניים לצאת ממעגל העוני ולהקשות על עשירים להישאר בו רק בזכות ירושה. בפועל, לפי הגישה הזו, מדובר בהעברה של כספים מן העשירים אל השכבות החלשות, באמצעות תקציב המדינה, בכל פעם שאדם עשיר נפטר.

האם מס ירושה צפוי לחזור לישראל

בין אם המס בוטל ממניעים פופוליסטיים ובין אם מתוך שיקולים כלכליים ענייניים, התמונה היום ברורה: מס ירושה אינו קיים בישראל כבר יותר מארבעה עשורים, ואין סביבו דיון ציבורי ממשי שמצביע על החזרה קרובה. מדי פעם עולות הצעות או אמירות בנושא, בעיקר בהקשר של פערים כלכליים ושל ריכוזיות במשק, אבל אף אחת מהן לא הבשילה לחקיקה.

יש לכך כמה סיבות. ראשית, הטיעון הכלכלי שליווה את הביטול, שלפיו עלות הגבייה כמעט שווה להכנסות, עדיין מהדהד בדיון. שנית, החשש מבריחת הון ומפגיעה במעמדה של ישראל כיעד לאנשי עסקים יהודים מהעולם מרתיע מקבלי החלטות. שלישית, מס ירושה הוא מס לא פופול רי. מס כזה פוגע ישירות במשפחות שזה עתה איבדו אדם קרוב, ומתקשר בתודעה הציבורית ל"מס על המוות". מקבלי החלטות נוטים להימנע ממנו גם כשהם תומכים בצמצום פערים, ומעדיפים כלים אחרים כמו מדרגות מס הכנסה, מיסוי רווחי הון או מיסוי דירות להשקעה.

מנגד, הוויכוח העקרוני לא נעלם. כל דיון על אי-שוויון, על יוקר הדיור או על הפערים בין משפחות שמקבלות עזרה מהורים לבין משפחות שאינן מקבלות, מחזיר את השאלה לשולחן. במדינות שבהן המס קיים, הוא נשען על תקרות פטור ועל הקלות לבני זוג ולעסקים משפחתיים. כל הצעה עתידית בישראל תצטרך כנראה להתמודד עם אותם רכיבים, ועם הלקח מהניסיון הקודם: מס שעלות הגבייה שלו גבוהה מדי ביחס להכנסות ממנו מתקשה להצדיק את קיומו.

למשפחות שמתכננות את העברת הרכוש לדור הבא, המשמעות המעשית היא שבמצב החוקי הנוכחי אין צורך לתכנן מול מס ירושה ישראלי. התכנון צריך להתמקד בשאלות אחרות. הראשונה היא כתיבת צוואה ברורה שמונעת מחלוקות. השנייה היא קביעת מוטבים מעודכנים בפוליסות ובחסכונות. השלישית היא הבנת השלכות מס השבח על מכירה עתידית של נכסי נדל"ן, והרביעית היא בדיקת דיני המס במדינות שבהן רשומים נכסים מחוץ לישראל. תכנון מסודר של כלכלת הבית לאורך השנים, כולל ההיבט הבין-דורי, מקל מאוד על היורשים ברגע שבו הם כבר מתמודדים עם האובדן.

מקורות