תיקון 190 מאפשר להסיט כספים נזילים למכשיר חיסכון פנסיוני וליהנות ממיסוי מופחת על הרווחים בעת המשיכה. ההטבה אמיתית, אבל היא מותנית בתנאים ויש לה גם מחיר.
בקצרה
תיקון 190 הוא תיקון לחוק שמאפשר לחוסכים להפקיד כספים נזילים לקופת גמל, ולהתחשבן על הרווחים בשיעור מס נומינלי של 15% במקום מס רווחי הון ריאלי של 25%. ההטבה מיועדת בעיקר לחוסכים המתקרבים לגיל הפרישה. כדי למשוך את הכספים כסכום הוני בהטבת המס נדרשים שני תנאים מצטברים: גיל 60 לפחות, וקיומה של קצבה חודשית מינימלית ממקורות פנסיוניים אחרים, שסכומה מתעדכן מדי שנה. בתוך הקופה אפשר לעבור בין מסלולי השקעה בלי שהמעבר ייחשב אירוע מס, וזה יתרון משמעותי בפני עצמו. מנגד, הכסף כרוך בדמי ניהול שנתיים והנזילות שלו מוגבלת עד עמידה בתנאים. גודל ההטבה בפועל תלוי באינפלציה: ככל שהאינפלציה נמוכה יותר, כך היתרון של המס הנומינלי גדול יותר.
מה זה בעצם תיקון 190
ריבוי מוצרי החיסכון בישראל מבלבל, ובמיוחד סביב גיל הפרישה. התוצאה היא שחוסכים רבים אינם ממצים הטבות מס שעומדות לרשותם, והטבות כאלה משפיעות ישירות על הסכום שנשאר בידיהם בסוף הדרך.
במסגרת התיקון, חוסכים יכולים להפקיד כספים לקופת גמל וליהנות מהטבת מס משמעותית בשלב המשיכה. מדובר בכספים נזילים שכבר קיימים בידי החוסך: כספים בקופת גמל להשקעה, בתיק השקעות, בקרן השתלמות, בפיקדונות, בחשבון העובר ושב, בפוליסת חיסכון ועוד.
במילים אחרות, התיקון אינו יוצר כסף חדש. הוא מאפשר להעביר כסף קיים ממקום שבו הוא ממוסה בצורה אחת למקום שבו הוא ממוסה בצורה מיטיבה יותר, בכפוף לתנאים.
ההבדל בין מס נומינלי למס ריאלי
כאן נמצא הלב של ההטבה, וכדאי להבין אותו לפני שמקבלים החלטה.
מס רווחי הון על השקעות עומד בדרך כלל על 25%. הוא מוטל על הרווח בלבד, ניתן לקיזוז יחסי כנגד הפסדי הון, והוא מס ריאלי. המשמעות של ריאלי היא שהמס מחושב לאחר ניכוי עליית מדד המחירים לצרכן, כלומר המדינה ממסה רק את הרווח שמעבר לאינפלציה.
חיסכון במסגרת תיקון 190 מציע התחשבנות שונה: מס בשיעור 15% על הרווחים, אך בצורה נומינלית, כלומר בלי התחשבות בהשפעת האינפלציה.
מכאן נובעת נקודה שרבים מפספסים. היתרון אינו קבוע, אלא תלוי במצב האינפלציה. בסביבת אינפלציה נמוכה, ההפרש בין 15% נומינלי ל-25% ריאלי הוא יתרון ניכר לטובת התיקון. בתקופות של אינפלציה גבוהה הפער מצטמצם, מפני שהמס הריאלי מנטרל חלק מהעלייה במדד בעוד המס הנומינלי ממסה את הרווח כולו. מכיוון שיעד האינפלציה של בנק ישראל עומד על טווח של אחוז עד שלושה אחוזים בשנה, בטווח הארוך המס הנומינלי צפוי לגלם יתרון, אך זהו אומדן ולא הבטחה. הרחבנו על מיסוי השקעות במאמר על המס על רווחים בבורסה.
התנאים למימוש ההטבה
כדי למשוך את הכספים כסכום חד פעמי וליהנות ממס מופחת, נדרשת עמידה בשני תנאים מצטברים.
הראשון הוא גיל: על החוסך להיות בן 60 לפחות. השני הוא הוכחה שברשותו קצבה חודשית מינימלית מאפיקי חיסכון פנסיוני אחרים. הרעיון מאחורי התנאי השני הוא שההטבה תינתן למי שכבר הבטיח לעצמו הכנסה שוטפת לגיל הפרישה, ולא למי שמרוקן את הפנסיה שלו לטובת סכום חד פעמי. סכום הקצבה המינימלית נקבע בחקיקה ומתעדכן מדי שנה, ולכן חשוב לבדוק את הסכום המעודכן ולא להסתמך על מספר שנשמע בעבר.
מי שאינו עומד בתנאים אינו מאבד את הכסף, אך משיכה שלא בהתאם לתנאים ממוסה אחרת ועלולה לבטל את היתרון כולו. זו הסיבה שהמהלך מתאים בעיקר למי שמתקרב לגיל הפרישה, ופחות למי שרחוק ממנו.
היתרונות שמעבר לשיעור המס
לצד שיעור המס עצמו, יש למכשיר שני יתרונות שנוטים להיעלם מהדיון.
הראשון הוא מעבר בין מסלולי השקעה. בתוך הקופה אפשר לעבור בין מסלולים ברמות סיכון שונות בלי שהמעבר ייחשב אירוע מס. בתיק השקעות רגיל, מכירה לצורך שינוי הרכב ההשקעות עלולה לגרור חבות מס מיידית, וכאן היא נדחית. לאורך שנים זו יכולה להיות תוספת תשואה בפני עצמה.
השני הוא אפשרות המשיכה כקצבה. מי שבוחר למשוך את הכספים כקצבה חודשית ולא כסכום הוני נהנה ממסלול מיסוי שונה ומיטיב יותר. הבחירה בין השניים היא החלטה משמעותית שכדאי לבחון לגופה.
המחיר שצריך לקחת בחשבון
אין כאן ארוחה חינם, ושלוש נקודות ראויות לתשומת לב.
ראשית, דמי ניהול. ניהול החיסכון כרוך בדמי ניהול שנתיים הנגבים באופן יחסי מסך הצבירה או מההפקדה. דמי ניהול גבוהים יכולים לכרסם בחלק ניכר מהטבת המס, ולכן שווה להשוות בין גופים ולנהל משא ומתן עליהם.
שנית, נזילות. הכסף אינו זמין באותה קלות שבה הוא היה זמין בפיקדון או בתיק השקעות. מי שעשוי להזדקק לסכום בטווח הקרוב צריך לשקול זאת ברצינות.
שלישית, תלות באינפלציה. כפי שהוסבר, גודל ההטבה אינו קבוע, והוא נגזר מסביבת האינפלציה לאורך תקופת ההחזקה.
למי זה בדרך כלל פחות מתאים
התיקון מוצג לא פעם כמהלך שמתאים כמעט לכולם, ולא כך הדבר. יש כמה מצבים שבהם היתרון מצטמצם או נעלם.
מי שרחוק מגיל 60 נכנס למכשיר שאת ההטבה שלו הוא יוכל לממש רק בעוד שנים רבות, ובינתיים הכסף פחות נזיל. מי שאין לו קצבה חודשית העומדת ברף הנדרש לא יוכל למשוך את הכספים כסכום הוני בהטבת המס, ולכן צריך לבדוק את התנאי הזה לפני ההפקדה ולא אחריה. מי שצפוי להזדקק לכסף בטווח הקרוב, למשל לרכישה גדולה או לסיוע למשפחה, משלם על ההטבה במטבע של גמישות.
גם דמי ניהול גבוהים יכולים להפוך את המהלך ללא כדאי. כאשר דמי הניהול נגבים מדי שנה מסך הצבירה, בעוד הטבת המס מתממשת רק במשיכה, ההפרש בין השניים עלול להצטבר לרעת החוסך לאורך זמן.
מאיפה מתחילים
הצעד הראשון כדי להבין אם התיקון רלוונטי הוא לקבל תמונה מלאה של החיסכון הקיים: אילו כספים יש, היכן הם מנוהלים, מה מצב הזכויות הפנסיוניות ומה גובה הקצבה הצפויה. אפשר לעשות זאת באמצעות שירותי האיתור הממשלתיים, ובראשם הר הכסף. רק לאחר מכן אפשר לבחון אם התנאים מתקיימים ומה ההשלכה בפועל.
נושא זה נוגע ישירות לתכנון פרישה רחב יותר, והרחבנו עליו במאמר על תכנון מס מקצועי לקראת פרישה.
המידע כאן הוא הסבר כללי על אופן הפעולה של התיקון, ואינו המלצה אישית ואינו מתחשב בנתונים של אף אדם מסוים. שיעורי המס, הסכומים והתנאים מתעדכנים מעת לעת, ולכן יש לאמת אותם מול המקורות הרשמיים לפני קבלת החלטה.