מה זה הליך בוררות ועל מה הוא נשען בחוק

בוררות היא דרך ליישב סכסוך מחוץ לבית המשפט. במקום שופט שמונה על ידי המערכת, הצדדים מציגים את טענותיהם ואת הראיות שלהם בפני אדם שלישי שבחרו בעצמם, הבורר, והוא מכריע במחלוקת. ההכרעה שלו מחייבת את שני הצדדים, ובניגוד להליך גישור, הבורר לא מנסה להביא את הצדדים להסכמה אלא פוסק ביניהם. מי שמתלבט בין שתי הדרכים יכול לקרוא על ההבדלים במדריך על הליך גישור, מתי כדאי לבחור בו ומה עלותו.

המסגרת החוקית בישראל היא חוק הבוררות, התשכ"ח-1968. החוק תוקן ארבע פעמים: ב-1974, ב-2008 ופעמיים ב-2018. לחוק מצורפת תוספת ראשונה, ובה כללים לניהול ההליך שחלים כברירת מחדל, כלומר כשהצדדים לא קבעו בהסכם כללים אחרים. במילים אחרות, החוק נותן לצדדים חופש רב לעצב את ההליך כרצונם, וממלא את החסר כשהם לא התייחסו לנושא מסוים.

ההבדל המרכזי בין בוררות לבין משפט רגיל הוא במידת השליטה של הצדדים. בבית המשפט הצדדים לא בוחרים את השופט, לא קובעים את לוח הזמנים ולא יכולים לוותר על סדרי הדין ועל דיני הראיות. בבוררות כל אלה פתוחים להסכמה: הצדדים בוחרים את הבורר, יכולים לקבוע כמה בוררים ידונו בעניין, מסכמים יחד עם הבורר את קצב ההתקדמות, ויכולים להחליט שכללי ראיות מסוימים לא יחולו עליהם. ההחלטה הסופית שייכת לבורר, אבל הדרך אל ההחלטה הזו נקבעת במידה רבה על ידי הצדדים עצמם.

ההליך מסתיים בפסק בוררות. כדי שאפשר יהיה לאכוף אותו בכפייה, למשל לגבות כסף דרך ההוצאה לפועל, צריך לפנות לבית המשפט ולבקש לאשר את הפסק. פסק שאושר מקבל תוקף של פסק דין לכל דבר. חשוב לדעת שבית המשפט המאשר אינו בודק אם הבורר צדק, והוא לא דן מחדש בטענות הצדדים. גם בית המשפט עצמו יכול להפנות לבוררות: לפי סעיף 79ב לחוק בתי המשפט, בית משפט אזרחי רשאי להעביר עניין שנדון בפניו לבוררות, ולפי סעיף 65, שופט בבית משפט לתביעות קטנות רשאי לדון בתיק כבורר. על ההליך בתביעות קטנות אפשר לקרוא במדריך על הגשת תביעה בבית משפט לתביעות קטנות.

מי יכול לשמש בורר ואיך בוחרים את האדם הנכון

החוק אינו דורש הסמכה, רישיון או הכשרה מיוחדת כדי לשמש בורר, ולכן כל אדם שהצדדים הסכימו עליו יכול למלא את התפקיד. בפועל, צדדים לסכסוך לא ימסרו את גורלם לאדם שאינו מבין בתחום, ולכן נהוג לבחור בורר שיש לו היכרות עמוקה עם נושא המחלוקת. יש גם אנשים שעברו הכשרה ייעודית לבוררות. זו לא חובה, אבל ידע בניהול הליך, בשמיעת עדים ובכתיבת פסק מנומק הוא יתרון של ממש.

בורר מומחה בתחום

אחד היתרונות הבולטים של בוררות הוא האפשרות לבחור מכריע שמבין לעומק את הנושא המקצועי. בסכסוך על ליקויי בנייה, למשל, צדדים רבים בוחרים מהנדס בניין או שמאי מקרקעין. בסכסוך בין שותפים בעסק טכנולוגי אפשר לבחור מי שמכיר את התחום, ובמחלוקת חשבונאית אפשר לבחור רואה חשבון. כשהבורר מבין את החומר המקצועי בעצמו, הצדדים חוסכים חלק מהזמן ומהכסף שהיו מוציאים על חוות דעת של מומחים חיצוניים ועל הסברים לשופט שאינו בקיא בתחום.

יחד עם זאת, בורר שאינו משפטן עלול להיות פחות מיומן בשאלות משפטיות שעולות במהלך ההליך. לכן יש צדדים שבוחרים הרכב משולב, או בורר משפטן שנעזר במומחה מקצועי.

ניגוד עניינים

לפני שחותמים על מינוי, הצעד הראשון הוא לבדוק שלבורר אין קשר עסקי, משפחתי או אישי לאחד הצדדים, שעלול להטות אותו. בורר שנמצא בניגוד עניינים עלול לפעול לטובת צד אחד, וגם אם הוא ינסה להיות הוגן, הצד השני יתקשה לקבל את ההכרעה. כדאי לבקש מהבורר המוצע להצהיר בכתב על כל קשר קודם לצדדים, לעורכי הדין שלהם או לעניין עצמו.

בורר אחד, שניים או שלושה

במקרים רבים הצדדים מסתפקים בבורר אחד שהם בוחרים יחד. יש מקרים שבהם כל צד ממנה בורר משלו, ושני הבוררים שומעים את הטענות ומנסים להגיע לפסק משותף. אם הם לא מצליחים להסכים, ממנים בורר שלישי, שמכריע בעצמו ופוסק את הפסק הסופי והמחייב. מנגנון כזה מגדיל את הביטחון של כל צד שעמדתו נשמעה, אבל הוא גם מייקר את ההליך, כי כל בורר מקבל שכר.

הסכם בוררות: איפה הוא מופיע ומה כדאי לכלול בו

אין בוררות בלי הסכם. לפי חוק הבוררות, בורר הוא מי שמונה לתפקיד מכוח הסכם בין הצדדים, ולכן ההסכם הוא תנאי מוקדם לכל ההליך. ההסכם יכול להיחתם אחרי שהסכסוך כבר פרץ, אבל ברוב המקרים מדובר בסעיף שנכתב מראש, כחלק מחוזה רחב יותר שמסדיר את היחסים בין הצדדים.

סעיפי בוררות נפוצים בהסכמי שותפות ובהסכמים בין יזמים, ועל החשיבות שלהם בשלב ההקמה של עסק אפשר לקרוא במדריך על הסכם מייסדים והנקודות החשובות בו. הם מופיעים גם בהסכמים למתן שירות מקצועי, בחוזי מכר של דירות, בהסכמים בין בני זוג כמו הסכם לחיים משותפים, ובתקנונים של עמותות, אגודות שיתופיות ואיגודים. בתקנונים כאלה המטרה היא לקבוע מראש שמחלוקות בין החברים לבין הגוף, או בין החברים עצמם, יוכרעו אצל בורר מוסכם ולא בבית המשפט.

הליך בוררות או הליך משפטי במה כדאי לבחור?

מה כדאי לבדוק בסעיף הבוררות

סעיף בוררות קצר וכללי מחיל על הצדדים את ברירות המחדל של החוק. מי שרוצה הליך מותאם צריך לכתוב אותו במפורש. אלה הנושאים שכדאי לבדוק לפני החתימה:

  • אופן מינוי הבורר: שם מסוים, גוף שממנה בורר, או מנגנון למקרה שהצדדים לא מסכימים.
  • היקף המחלוקות: אילו נושאים יידונו בבוררות. סעיף צר מדי עלול להשאיר חלק מהסכסוך מחוץ לבוררות.
  • פסיקה לפי הדין: האם הבורר מחויב לפסוק לפי הדין המהותי, או שהוא רשאי להכריע לפי שיקול דעת רחב יותר.
  • סדרי דין וראיות: אילו כללים יחולו, ואילו הצדדים מוותרים עליהם.
  • הנמקה: ברירת המחדל היא פסק מנומק. ויתור על ההנמקה צריך להיכתב במפורש.
  • ערעור: בלי סעיף מפורש, אין ערעור על הפסק. מי שרוצה ערעור צריך לבחור אחד משני המסלולים שהחוק מאפשר.
  • סודיות: האם הצדדים מתחייבים שלא לפרסם את מה שנאמר בהליך ואת הפסק.

הנקודה החשובה ביותר בסעיף היא שאלת הערעור, כי ההחלטה עליה מתקבלת בדרך כלל שנים לפני שהסכסוך מתעורר, ואחר כך כמעט אי אפשר לשנות אותה. מי שחותם על חוזה עם סעיף בוררות סטנדרטי מוותר בפועל על זכות הערעור, גם אם לא שם לב לכך.

טיפ: לפני חתימה על חוזה שמכיל סעיף בוררות, כדאי לקרוא אותו בנפרד משאר החוזה ולשאול שלוש שאלות: מי יבחר את הבורר, האם הבורר חייב לפסוק לפי הדין, והאם יש אפשרות ערעור. שלוש התשובות האלה קובעות את רוב אופי ההליך.

אילו עניינים אי אפשר להעביר לבוררות ומה גבולות סמכות הבורר

לא כל סכסוך יכול להגיע לבורר. החוק קובע שאין תוקף להסכם בוררות בעניין שהצדדים אינם יכולים להסכים עליו ביניהם. הרעיון פשוט: אם הצדדים לא רשאים להחליט על הנושא בהסכם פרטי, הם גם לא רשאים למסור אותו להכרעה של אדם פרטי שבחרו.

עניינים שאינם ניתנים לבוררות

  • דיירות מוגנת.
  • מעמד אישי, כמו נישואין וגירושין.
  • משמורת קטינים.
  • פירוק חברה ופירוק שותפות.
  • מעמדו של אדם כעובד.

הסעיף האחרון דורש הבהרה. השאלה אם אדם הוא עובד או קבלן עצמאי אינה יכולה להיות מוכרעת בבוררות. לעומת זאת, אחרי שנקבע שאדם הוא עובד, הזכויות שמגיעות לו כעובד, כמו שכר ותנאים שנקבעו בחוזה, אפשר לברר בבוררות. מי שבודק סעיף בוררות בהסכם עבודה יכול להיעזר במדריך על חוזה העסקה ולמה לשים לב בו, ובסקירה של זכויות עובדים בישראל, כדי להבין אילו זכויות קבועות בחוק ואינן נתונות לוויתור.

מי מכריע אם הבורר מוסמך

מגבלה נוספת נוגעת לסמכות הבורר עצמו. אם אחד הצדדים טוען שהעניין אינו בסמכות הבורר, למשל משום שהנושא לא נכלל בהסכם הבוררות או שהוא אחד העניינים שאינם ניתנים לבוררות, הבורר אינו רשאי להכריע בכך בעצמו. המחלוקת על הסמכות עוברת לבית המשפט. בורר שמתעלם מטענה כזו וממשיך לדון כאילו הוא מוסמך מסכן את כל ההליך, כי חריגה מסמכות היא אחת העילות לביטול הפסק.

הליך שמוגבל לצדדים ולנושא

מכיוון שהבוררות נשענת על הסכם, היא מוגבלת לצדדים שחתמו עליו ולנושאים שנכללו בו. אי אפשר לכפות בוררות על צד שלישי שלא היה חלק מההסכם, גם אם הוא מעורב בסכסוך. גם נושא חדש שלא הוזכר בהסכם אינו נכנס להליך מעצמו, אפילו כשהוא קשור לעניין המקורי. בסכסוכים מורכבים עם כמה גורמים, כמו קבלן, קבלני משנה ומתכנן, זה עלול להוביל לפיצול: חלק מהסכסוך נדון בבוררות וחלק אחר בבית המשפט.

ערעור, הנמקה וביטול פסק בוררות

תיקון מס' 2 לחוק הבוררות התקבל בכנסת ב-5 בנובמבר 2008 ופורסם ב-12 בנובמבר 2008. התיקון הוסיף שני דברים מרכזיים: חובת הנמקה כברירת מחדל, ואפשרות לקבוע בהסכם מסלול ערעור. מאז, אם הצדדים לא קבעו אחרת, הבורר חייב לנמק את הפסק שלו, לפי פרט טו1 לתוספת הראשונה. הנמקה מאפשרת לצדדים להבין על מה נשענה ההכרעה, והיא גם תנאי מעשי לכל ערעור.

מסלול א: ערעור לפני בורר אחר

לפי סעיף 21א, הצדדים יכולים לקבוע בהסכם שעל פסק הבוררות אפשר לערער בפני בורר אחר. זה אפשרי רק אם נכתב בהסכם. הערעור מוגש בתוך 30 ימים מהיום שבו הפסק הומצא לצד, או מהיום שבו מונה הבורר בערעור, לפי המאוחר מביניהם. הצד השני מגיש תגובה בתוך 30 ימים. הבורר בערעור אינו שומע עדים, והוא נותן את הפסק בתוך חודשיים מסיום הליך הערעור. מי שבחר במסלול הזה מוותר על חלק מעילות הביטול: אפשר לבקש מבית המשפט לבטל את הפסק רק לפי עילות 24(9) ו-24(10), ואין אפשרות לבקש רשות ערעור לבית המשפט.

מסלול ב: ערעור ברשות לבית המשפט

לפי סעיף 29ב, אפשר לבקש רשות לערער לבית המשפט, אבל רק אם הצדדים התנו מראש שהבורר יפסוק לפי הדין והסכימו מראש על אפשרות הערעור. גם אז, הערעור מוגבל לטעות יסודית ביישום הדין שגורמת לעיוות דין, ולא לכל אי הסכמה עם הפסק. הערעור נדון בפני שופט אחד. תנאי נוסף הוא שישיבות הבוררות יתועדו בפרוטוקול, כדי שלבית המשפט יהיה חומר לבחון.

בהסכם שאין בו סעיף ערעור חלים הכללים שקדמו לתיקון, ופסק הבוררות אינו ניתן לערעור כלל.

עילות הביטול בסעיף 24

גם בלי ערעור, צד שנפגע יכול לבקש מבית המשפט לבטל את הפסק. אבל זו אינה הזדמנות לדיון חוזר: סעיף 24 קובע רשימה סגורה של 10 עילות, ורק הן מצדיקות ביטול. בין העילות:

  • אין הסכם בוררות בר תוקף.
  • הבורר לא מונה כדין.
  • הבורר חרג מסמכותו.
  • לא ניתנה לצד הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו.
  • הבורר לא הכריע בעניין שנמסר לו.
  • הפסק לא נומק כשנדרשה הנמקה.
  • הבורר לא פסק לפי הדין כשהדבר הותנה.
  • הפסק ניתן אחרי שחלפה התקופה למתן הפסק.
  • תוכן הפסק מנוגד לתקנת הציבור.

טעות של הבורר בפרשנות החוק או בקביעת העובדות אינה עילת ביטול. גם כשמתקיימת אחת העילות, בית המשפט רשאי לדחות את הבקשה אם לא נגרם עיוות דין, לפי סעיף 26(א). ולפי סעיף 26(ב), כשאפשר, בית המשפט יעדיף לבטל רק חלק מהפסק, להשלים אותו, לתקן אותו או להחזיר אותו לבורר, במקום לבטל את כולו.

אישור ואכיפה

פסק בוררות מחייב את הצדדים מרגע שניתן, אבל הוא אינו נאכף מעצמו. צד שרוצה לממש אותו בכפייה פונה לבית המשפט ומבקש לאשר את הפסק. רק אחרי האישור הפסק הופך לפסק דין שאפשר לבצע בהוצאה לפועל. אם הצד השני מגיש בקשת ביטול, השלב הזה עלול להתארך, ויש לקחת זאת בחשבון כשמעריכים את משך ההליך כולו.

בוררות בבתי דין רבניים ושרעיים לפי החוק מ-2026

חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות), התשפ"ו-2026, אושר בקריאה שנייה ושלישית בכנסת במרץ 2026, ברוב של 65 תומכים מול 41 מתנגדים. החוק מסמיך את בתי הדין הרבניים ואת בתי הדין השרעיים לדון כבוררים בעניינים אזרחיים, כמו חוזים, קניין ונזיקין. תנאי היסוד הוא הסכמה של כל הצדדים: אי אפשר לחייב צד להתדיין בבית דין דתי בבוררות בלי שהסכים לכך.

החוק מוסיף תנאי סף נוסף: לבית הדין צריכה להיות סמכות בענייני מעמד אישי לפחות כלפי אחד הצדדים, או שכל הצדדים הם תאגידים. בית הדין רשאי לפסוק לפי הדין הדתי, אבל בלי לפגוע בזכויות שנקבעו בחוקים מסוימים, ובהם חוק שיווי זכויות האישה, משפט העבודה המגן וחוק החוזים האחידים.

ההבדל הבולט בין בוררות כזו לבין בוררות רגילה נמצא בשלב האישור. בבוררות לפי חוק הבוררות, בית המשפט הוא שמאשר את הפסק והופך אותו לבר אכיפה. לפי הנוסח הסופי של החוק החדש, בית הדין הדתי מאשר בעצמו את פסק הבוררות שנתן, במקום בית המשפט המחוזי. המשמעות היא שגם הבוררות וגם האישור נשארים בתוך מערכת בתי הדין.

לגבי בתי הדין השרעיים, החוק נכנס לתוקף שלושה חודשים מפרסומו, ב-26 ביוני 2026. ב-9 באפריל 2026 הוגשו נגד החוק עתירות לבג"ץ. מי ששוקל לחתום על הסכם בוררות שמפנה לבית דין דתי צריך לקחת בחשבון שהמסגרת החוקית עדיין נבחנת בבית המשפט העליון, ולבדוק את מצב העתירות לפני החתימה.

יתרונות וחסרונות: מתי בוררות מתאימה ומתי עדיף בית משפט

הבחירה בין בוררות לבין בית משפט אינה שאלה של "טוב" ו"רע". כל דרך מתאימה לסוג אחר של סכסוך ולסוג אחר של צדדים. הטבלה הבאה מרכזת את ההבדלים בין המסלולים העיקריים.

מסלול בסיס חוקי אפשרות ערעור מועדים ומגבלות אישור ואכיפה
בוררות בלי סעיף ערעור חוק הבוררות, 1968 אין ערעור ביטול רק לפי 10 עילות בסעיף 24 אישור בבית המשפט, ואז הוצאה לפועל
בוררות עם ערעור לבורר אחר סעיף 21א, תיקון 2008 ערעור לפני בורר אחר 30 ימים להגשה, 30 ימים לתגובה, חודשיים לפסק אישור בבית המשפט; ביטול רק לפי עילות 24(9) ו-24(10)
בוררות עם ערעור ברשות לבית המשפט סעיף 29ב, תיקון 2008 ברשות, בפני שופט 1 רק על טעות יסודית ביישום הדין שגרמה לעיוות דין אישור בבית המשפט, ואז הוצאה לפועל
בוררות בבית דין רבני או שרעי חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות), 2026 עתירות נגד החוק הוגשו לבג"ץ ב-9 באפריל 2026 בתי דין שרעיים: בתוקף מ-26 ביוני 2026 בית הדין מאשר בעצמו את הפסק
בית משפט חוק בתי המשפט, סעיף 79ב מאפשר העברה לבוררות ערעור לערכאה גבוהה יותר בתביעות קטנות, לפי סעיף 65, השופט רשאי לדון כבורר פסק דין נאכף בהוצאה לפועל בלי אישור נוסף

מקור: הכנסת - חוק הבוררות (תיקון מס' 2), התשס"ט-2008

היתרונות של בוררות

  1. בחירת המכריע: בבית המשפט אין לצדדים השפעה על זהות השופט. בבוררות הם בוחרים את הבורר יחד, ולכן נוטים לסמוך עליו יותר ולבחור מי שמבין את התחום.
  2. מהירות: הליכים בבית משפט נמשכים לעיתים שנים, ותוספת של ערעור מאריכה אותם עוד. בבוררות לוח הזמנים נקבע בהסכם או לפי ברירות המחדל של החוק, ופסק שניתן אחרי שחלפה התקופה חשוף לביטול. החיסכון בזמן חוסך גם ימי עבודה והתעסקות ממושכת בסכסוך.
  3. שליטה בכללים: הצדדים יכולים לוותר על חלק מסדרי הדין ומדיני הראיות, שמאריכים את ההליך ומקשים לעיתים על הוכחת טענות פשוטות.
  4. פרטיות: דיונים בבית משפט פתוחים בדרך כלל לציבור ולתקשורת, למעט דיונים בדלתיים סגורות. ישיבות הבוררות מתקיימות באופן פרטי, והצדדים יכולים להתחייב שלא לפרסם את מה שנאמר בהן.
  5. מבנה עלות שונה: בבוררות אין אגרה גבוהה שמשלמים בפתיחת ההליך, כפי שיש בהגשת תביעה לבית משפט.
  6. גמישות: הצדדים קובעים את מספר הבוררים, יכולים לדרוש ניסיון מקצועי או התחייבות לזמינות, ומתאמים את מועדי הישיבות לפי הנוחות שלהם.

החסרונות של בוררות

  1. היקף מוגבל: ההליך חל רק על הצדדים להסכם ועל הנושאים שנכללו בו. צד שלישי אינו חייב להשתתף, ונושא חדש אינו נכנס להליך מעצמו.
  2. שיקול דעת רחב: ויתור על סדרי הדין הרגילים יכול לקצר את ההליך, אבל הוא גם מצמצם את ההגנות שהכללים האלה נותנים לצד החלש יותר. כשהבורר אינו מחויב לפסוק לפי הדין, התוצאה עלולה להיות שונה ממה שצד ציפה לו לפי החוק.
  3. שכר הבורר: הצדדים משלמים לבורר שכר, ובמקרים רבים הוא גבוה יחסית לאגרת בית המשפט. בהרכב של שלושה בוררים העלות גדלה בהתאם.
  4. אין ערעור כברירת מחדל: בלי סעיף מפורש, הפסק סופי. צדדים שהגיעו להליך אופטימיים ויצאו מאוכזבים מגלים שהדרך היחידה היא בקשת ביטול, והיא מוגבלת ל-10 עילות בלבד.
  5. אכיפה לא אוטומטית: הפסק דורש אישור של בית המשפט לפני שאפשר לפנות להוצאה לפועל, ושלב זה עלול להאריך את ההליך.

בוררות מתאימה בעיקר לסכסוך מקצועי בין צדדים שמוכנים לקבל הכרעה סופית ומעדיפים מהירות ופרטיות, ובית משפט מתאים יותר כשחשובה אפשרות ערעור מלאה או כשמעורבים בסכסוך גורמים שלא חתמו על הסכם. מקרה טיפוסי לדוגמה: שני שותפים בעסק קטן חלוקים על חלוקת רווחים, ובהסכם השותפות שלהם יש סעיף בוררות. בורר שמכיר את התחום יכול להכריע בתוך זמן קצר יחסית ובלי פרסום. לעומת זאת, בסכסוך על ליקויי בנייה שמעורבים בו יזם, קבלן ומתכנן, שרק חלקם חתמו על סעיף בוררות, בית המשפט עשוי לאפשר בירור של הכול במקום אחד.

מקורות