אנחנו מנסים למשוך את הכסף אך תקרת האשראי לא מאפשרת וגם הגיהוץ של הכרטיס כבר מעקם עלינו את האף. לפעמים נדמה שעול ההתנהלות הפיננסית ככל שהדבר כרוך בבנקים היא כל כך מיותרת, עד שעדיף להתנהל במזומנים בלבד ולשמור את הכסף כמו פעם, מתחת לבלטות.
אלא שבין אם ידעתם על כך ובין אם לא – ההון השחור בישראל הוא תופעה רחבה כל כך, עד שמדובר כמעט בתת תרבות בפני עצמה. אנשים מעוניינים לשמור את הכסף בכיסים ולהימנע מפעולות מערכת המבוצעות כלפיו הכרוכות בעמלות וריביות, על אחת כמה וכמה כדי להתחמק ממס הכנסה שגובה נתח לא קטן מההכנסות.
כל העולם סובל וכך גם אנחנו
הצרה עם כלכלה שחורה, היא שלמרות הזכות להרוויח, חלה החובה על כל אחד מאיתנו לשלם את חובו לגופים והרשויות ובאופן גורף לקופה הציבורית. אם אי פעם שאלו אתכם שאלות כמו: "צריך חשבונית?" או "אין צורך בקבלה מבחינתך, נכון?" הרי שגם אתם נפגשתם עם הכלכלה הבלתי חוקית של מדינת ישראל.
המדינה שלנו לא לבדה עומדת מול התופעה. ארגון ה-OECD העולמי מבקש להילחם בה בכל מחיר. המטרה היא לעצור גם את אלה שמבצעים תעבורת כספים מחוץ למדינת האם ולא נוטים לדווח עליה. כך למשל, שני שותפים שרכשו בניין בבולגריה והשכירו בו דירות למגורים, כלל לא דיווחו על הנכס שבבעלותם למס הכנסה בישראל. על פי החוק שאליו חברו כל מדינות ה-OECD יחד, כל אזרח השוהה במדינה אחרת ייבדק היטב והדיווח לגביו יועבר למדינת האם.
למרות מאמצי האכיפה פנימה והחוצה מהמדינה, ההון השחור שריר וקיים, לא רק בארגוני פשע. גם אנשים "תמימים" לכאורה מעוניינים להשאיר את כספם עמוק בכיס ובכל תפיסה המונית מאותרת קבוצת אזרחים נורמטיבית לחלוטין שמשתפת פעולה עם המעשה.
המדינה נאלצת להגביל, האזרח נאלץ לשלם יותר
ברשות המיסים והאוצר יודעים היטב עד כמה חמורות ההשלכות של הכלכלה השחורה. מידי שנה מילארדי שקלים נעלמים מהקופה הציבורית. מדובר בהון עצום שיכול היה ללכת לחינוך, הרווחה, הבריאות וגם להפחית את גובה המיסים שמוטל על כל אזרח לשלם. כבר דנו בעבר בבעלי העסקים ההגונים שפועלים מול חשבוניות ומשלמים מיסים כחוק, שנאלצים להתמודד עם התנופה הכלכלית הגדולה יותר של עסקים מתחרים המבצעים העלמות מס. מכאן שלא רק הציבור נפגע באופן ישיר, אלא גם התחרותיות העסקית.
הרעיון שהמדינה והאוצר יצרו לאורך שלוש השנים האחרונות הוא הגבלות על מזומנים. בוודאי נתקלתם לאחרונה בהגבלות על גובה המשיכה של המזומנים בכספומט, על אי אפשרות לבצע תשלום במזומן בבתי עסק מסוימים ועמלות משיכת מזומנים אסטרונומיות אצל הטלרים בבנק. כל אלה ועוד "סנקציות מזומנים" נוספות הם חלק מהמלחמה בכלכלה השחורה, כולל הרצון להעביר את הציבור לאמצעי תשלום דיגיטליים כפי שקורה במדינות רבות בעולם. בעוד האוצר מנסה להפוך את הציבור לשוויוני והגון יותר, הציבור מתקשה פעמים רבות גם על אנשים הגונים ונורמטיביים להתנהל ללא די מזומנים בכיס. המדינה למעשה מגבילה את החירות לגבי פעולות שמתבצעות בהון האישי ואין ספק שמדובר גם באינטרס שמטרתו היא לאכוף יותר ויותר את השליטה על הפיננסים בקרב הציבור, לאו דווקא בשל הרצון לחשוף את נוכלי ההון השחור.
המהלך מתבצע בסמוך להקמת מאגר נתוני האשראי החדש, שעתיד לאפשר לבנקים וגורמי המימון לקבל לגבינו פרטים ולהחליט לגבי מסגרת ההלוואה האפשרית שתינתן. כאשר מזומנים – גם אם למטרות כשרות ותקינות לחלוטין – מועברים מיד ליד ואפילו אם מוגשת עליהם קבלה, המדינה מאבדת במידה מסוימת את השליטה על היכולות הפיננסיות של האזרחים. ייתכן שמהלך ההגבלה על המזומנים יביא למגמת עצירה מסוימת של ההון השחור. מה שבטוח – הוא שהאלטרנטיבה היא מנגנון פיקוחי הדוק וממוסד שלא מאפשר לנו גמישות ונזילות.
פגיעה אנושה בתחרות במשק
משרד האוצר יודע היטב שכל תשלום במזומן לנהג המונית, לטכנאי והשיפוצניק עלולים להיות מתורגמים לכלכלה שחורה. במקרים רבים, בעלי עסקים אלה מנצלים את העובדה שהלקוח לא דורש מהם קבלה והוא נכנס ישירות לכיסם, מבלי שיהיה מדווח במס וללא מע"מ. כל פעולה שכזו מרחיקה יותר את השוויוניות של האזרחים וגורעת מהחלוקה הזהה בנטל. נסו לדמיין מה היה קורה אילו כלל אזרחי המדינה היו משלמים את כל חובתיהם במס, כולל כל המיליארדים החסרים מידי שנה? דמיינו לעצמכם את שיעור המס הנמוך והנוח שהיינו נהנים ממנו.
בתחום הפלילי, עבירות כמו זנות, סחר בנשק ובסמים בהכרח מתבצעות דרך כלכלה שחורה. ברוב המקרים, העבריין יצטרך להלבין את כספו בדרך מסוימת, אך לעולם לא יפקיד את כל הונו בבנק. מה שיוצר מעגל כספים סמוי שעל פי ההערכות נושק ל-70 מיליארד שקלים, נכון לשנים האחרונות.
נתוני ה-OECD: כך נראית הכלכלה השחורה בישראל בעיני העולם
כלכלה שחורה מכונה גם "כלכלת צל" shadow economy)) והגדרתה בחוק היא ביצוע פעילות כלכלית שאין לגביה פרטים בנתוני התוצר המקומי הגולמי (תל"ג). הפעילות יכולה לכלול הכנסות שמתבצעות גם מעבר לים או המסגרת החוקית של המדינה ובעוד שהיקף התופעה בישראל עומד על מתחת ל-10%, חברותיה ל-OECD סובלות מנתונים מספריים נוראיים יותר. מזרח אירופה למשל, משערת כי מדובר בהיקף של 15%-20% מידי שנה.
עוד בשנת 2012 הפיק הארגון את נתוניו שנאספו מהמדינות השונות והממצאים לא זוהרים: איטליה למשל מדדה את התמ"ג שלה על 17.5% ובמקסיקו שיעור כלכלת הצל עמד על 16% תמ"ג.
על פי הארגון: "מגוון רחב של בעיות כלכליות במדינה נוצר סביב הכלכלה השחורה. בין השאר, הבעיות העיקריות הינן יכולת למדוד תמ"ג, צמיחה, פריון, תעסוקה, ניצול לרעה של תוכניות הרווחה ושחיקת ההכנסות ממיסים".
סביר להניח שמאז אותו דו"ח נתונים אלו רק המשיכו לטפס וככל שקיימים הטכנולוגיה, ריבוי הידע וגם פרסומים לגבי דרכי האכיפה המשטרתיות והמדיניות, מצליחים העבריינים להישאר מתחת לקו המים בלי להיתפס כלל. במשטרת ישראל מדברים על יצירת תהליכי חקירה חדשים בכל מספר שנים, על מנת להתחקות אחרי היצירתיות והחדשנות שבה נוקטים אלו המבקשים לשמור את כספי המיסים בתוך הכיס.
מוערך שלמעלה מ-21% מהכלכלה הבלתי מדווחת בישראל משתייכת לכלכלה בלתי פורמלית. זוהי למעשה פעילות כלכלית לגיטימית לכאורה, מטעם חברות שאינן רשומות אך מייצרות ופועלות בהיקפים שהם הרבה מעבר לאספקה עצמית. עבריינים שמתנהלים בשחור בישראל על פי ה-OECD כלל לא מדווחים. הארגון הזהיר בעבר מפני פגיעה באמון הציבור והסביר שהאומדנים האמיתיים לכלכלה השחורה בישראל הם כפולים לכל הפחות. כתוצאה מליקויים במערכות הסטטיסטיקה הלאומיות, נתונים אלה לא נרשמו עד כה כראוי.
אז באילו תחומי חיים נרשמת הפגיעה האנושה ביותר שמבצעת הכלכלה השחורה?
שני שלישים מתקיימים בכל ענף הנדל"ן ומהווים 2.3% מסך ההון השחור. 1% מהם מתקיים בענף הבנייה. תחומים נוספים שנחשפו הם ענף המוסכים המהווה 0.9%, בחינוך עם 0.4%, בקרב טכנאים וחשמלאים עם 0.2% ובקרב חברות ומפעילי קייטרינג עם 0.2%. שירותים נוספים מוערכים בהיקף של 0.8%.
בעוד שחוסר הדיווח בענפים כמו מוסכים ובנייה נפוץ מאוד, דווקא היקף הנדל"ן רושם חריגה חריפה בכל קנה מידה ביחס למדינות הארגון האחרות. יחד עם זאת, מומחים לתחום מאמינים כי הפגיעה קשה יותר ככל שהתחום בעל ערך מוסף גבוה יותר לכלכה ומכאן שהכלכלה השחורה בתחומי המוסכים והבנייה מצריכה אכיפה קפדנית יותר.
