המונח משקיע כשיר, המכונה לעיתים גם משקיע מתוחכם (באנגלית: Accredited investor), מתאר אדם אשר ביכולתו לקבל החלטה מושכלת בנוגע להשקעה מסוימת, ובדרך כלל הוא גם אדם בעל ידע ונסיון בתחום ההשקעה (לרוב תחום ניירות ערך או נדל"ן).
על פי החוק, על משקיע כשיר לעמוד בקריטריונים פיננסים מסוימים, כגון רף הכנסה מסוים, היקף של נכסים נזילים ושוויים (הסכומים מתעדכנים אחת לשלוש שנים בהתאם למדד המחירים לצרכן) וכיוצא בזאת. מוסדות פיננסיים, חברות ביטוח וקרנות הון סיכון נחשבים משקיעים כשירים שכן עצם עיסוקם נוגע לתחום ההשקעות בשוק ההון. אולם, גם אדם פרטי יכול להיחשב לכשיר, אם עומד בתנאי החוק.
הגדרתו של אדם פרטי כמשקיע כשיר שונה בכל מדינה, בהתאם לתפיסה הכלכלית שלה. בישראל, על מנת להיקרא משקיע כשיר יש לעמוד בקריטריונים המצויים בתוספת הראשונה לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968:
- נדרש כי שווי הנכסים הנזילים יעלה על 8 מליון ₪.
- לחלופין, נדרש כי גובה ההכנסה השנתית יעלה על 1.2 מיליון ₪.
- לחלופין, נדרש כי שווי הנכסים הנזילים יעלה 5 מיליון ₪, ובנוסף, גובה ההכנסה השנתית יעלה על 600 אלף ש"ח.
בארה”ב, לעומת זאת, הגדרת משקיע כשיר פחות מחמירה, ונדרש כי שווי הנכסים הנזילים יעמוד רק על מיליון דולר, או לחלופין שההכנסה השנתית תעמוד על 200 אלף דולר.
משקיע העומד בתנאים הקבועים בחוק, אוטומטית הופך להיות "משקיע כשיר". עם זאת, עליו לדאוג לספק אסמכתא המאשרת זאת, כאשר הוא מעוניין לקחת חלק בהשקעה על בסיס מעמדו כמשקיע כשיר. האסמכתא תיערך ותיחתם על ידי רואה חשבון או עורך דין, כאשר הגורם החתום עליה יפרט כיצד וידא כי מצבו הפיננסי של המשקיע אכן עומד בתנאים הקבועים בחוק.
תכלית ההבחנה בין משקיעים כשירים ובלתי כשירים
הצורך בהגדרת קריטריונים למשקיע כשיר נובע בעיקר מרצון המחוקק להגן על משקיעים בלתי כשירים מלקחת חלק בהשקעות מסוכנות, שכן הם לרוב חסרי נסיון בתחום ואינם מסוגלים להעריך נכונה את סיכויי ההשקעה אל מול הסיכונים הכרוכים בה. הן בארץ והן בעולם, חוקי ניירות ערך מנסים למנוע ניצול של המשקיעים מהציבור ע"י תאגידים ומוסדות, ולדאוג לזכויותיהם על ידי יצירת מנגנונים מאזנים בין הכוחות השונים בשוק.
לשם הגשמת תכלית זו, החוק בישראל מבחין בין משקיעים כשירים ובלתי כשירים, מתוך תפיסה כי המשקיעים הכשירים מנוסים דיים כך שאינם זקוקים להגנת החוק, לעומת המשקיעים הבלתי כשירים שכן זקוקים לה. על כן, החוק מגביל חברות המגייסות השקעות במספר המשקיעים הבלתי כשירים שהן יכולות לפנות אליהם בהצעה, מבלי לפרסם תשקיף – ניתן לפנות לכל היותר ל-35 משקיעים בלתי כשירים. תרצה החברה להגדיל מספר זה, תיאלץ לפרסם תשקיף לציבור, או לפנות בהצעה למשקיעים כשירים בלבד.
השלכות המנגנון
אמנם תכלית החוק היא תכלית ראויה – להגן על המשקיעים הבלתי מנוסים מפני השקעות מסוכנות וניצול על ידי הגופים המגייסים – אך בפועל, מנגנון ההגבלה פוגע במידת מה ביכולת ההשקעה בשוק ההון, הן עבור המשקיעים הקטנים והן עבור החברות המושקעות.
הפגיעה במשקיעים באה לידי ביטוי בעובדה שמשקיעים בלתי כשירים למעשה אינם נחשפים לכל הזדמנויות ההשקעה בשוק ההון, ומתוך ההשקעות שהם כן נחשפים אליהן, לחלקן הם מנועים להצטרף בשל המגבלה הכמותית המתירה גיוס הון מ-35 משקיעים בלתי כשירים, לכל היותר. כך, משתמר עולם השקעות בו משקיעים כשירים, שהם ככלל אנשים אמידים ובעלי נסיון בהשקעות, מנצלים את הזדמנויות ההשקעה הטובות ביותר הקיימות בשוק, ומפיקים מהן רווחים נאים, בעוד המשקיעים הקטנים נותרים עם ההשקעות הפחות כדאיות, ובשל כך אינם מצליחים להרוויח באופן דומה.
כמו כן, קיימת פגיעה מסוימת בחברות או במיזמים המעוניינים בגיוס הון לטובת פרויקט מסוים. הפגיעה באה לידי ביטוי בהגבלת מספר המשקיעים הבלתי כשירים האפשרי, כך שהמשקיעים הכשירים הופכים לבעלי שליטה אקסקלוסיבית כמעט בעולם ההשקעות. בעולם נטול הגבלות, החברה הייתה יכולה לפנות למספר רב של משקיעים, ולגייס מכל אחד סכום קטן כך שהסיכון אשר היה כרוך בהשקעה היה נמוך יותר.
יתרונות בעמידה בהגדרת "משקיע כשיר"
המשקיעים הכשירים הם המורווחים העיקריים מהמנגנון בחוק, שכן הוא מעניק להם יתרונות רבים:
- בעצם קביעת מנגנון המגביל הצעות למשקיעים בלתי כשירים, נוצר מצב בו למשקיעים הכשירים יש הזדמנויות השקעה רבות יותר, אשר מביניהן יוכלו לבחור את הכדאיות ביותר עבורם.
- משקיעים כשירים זכאים להיחשף למידע הפיננסי המלא אודות ההשקעה.
- משקיעים כשירים מקבלים הזדמנות להשתתף בהנפקה בשלב מוסדי, לפני יתר ציבור המשקיעים.
- בדרך כלל ניתנת הנחה משמעותית למשקיעים כשירים כאשר מדובר בהשקעה בחברה הנמצאת בשלב ההנפקה הראשוני.
- בעוד שהחוק מחייב כי יועץ למשקיע בלתי כשיר יחזיק ברישיון ייעוץ, מי שמייעץ למשקיע כשיר אינו נדרש לכך.
