מניות דיבידנד

לקבלת הצעת מחיר השאירו את פרטיכם.

אנו עוסקים רבות במונח 'מניות', ולרוב אנו מייחסים למושג זה אפשרות לצבור רווחים כלכליים בבורסה לניירות ערך. חשוב לדעת, כי ישנם מספר סוגי מניות, ולכל סוג המעלות והחסרונות שלו. אחד הסוגים הפופולריים ביותר בקרב הסוחרים בארץ ובעולם, הוא מניות דיבידנד, מאחר שמניות אלו מקנים לבעליהן את הזכות להשתתף בחלוקות רווחים שמבצעת החברה, כפי שיתואר במאמר שלפניכם.  

 

סוגי מניות בחברה

במצב הדברים הרגיל, כאשר אדם רוכש מניה של חברה כזו או אחרת, הוא רוכש חלק יחסי מהחברה ובהתאם לכך מקבל זכויות השתתפות בישיבות החברה. השתתפות בישיבות החברה מקנה לבעל המניות זכויות רבות – בעל המניה יכול להשתתף בהצבעות על מינוי דירקטורים לחברה, מינוי רואי חשבון לחברה, שינוי תקנון החברה, מיזוגים בחברה ועוד.

למעשה, השתתפות באסיפה הכללית מעניקה לבעל המניה את הזכות להשתתף בניווט פעולותיה של החברה, בהתאם לגודל אחזקותיו, ובניסיון להשפיע לטובה על מחיר מניית החברה. הרווח שיכול להיות לאותו אדם ממניה כזאת מסתכם במכירת המניה במחיר גבוה יותר מאשר רכש אותה. בניגוד למניות רגילות, קיימות מניות שמציעות חלוקת דיבידנדים. פירוש הדבר הוא שבניגוד לחברה שאוגרת את כל רווחיה (חברות שמציעות מניות רגילות למשל), חברות מסוימות מציעות לחלק את רווחיהן לבעלי המניות שלהן, בתשלום שנקרא דיבידנד. 

 

חלוקת דיבידנד לבעלי מניות דיבידנד

הדיבידנד שהחברה מכריזה עליו מתחלק לכלל בעלי המניות, בהתאם לחלק היחסי שלהם בחברה. למשל, חברה א' הנפיקה 1,000 מניות, בערך נקוב של שקל אחד למניה. החברה החליטה לחלק דיבידנד של 30 אגורות לכל מניה. אם יעל מחזיקה ב- 300 מניות בחברה, הרי שהיא תרוויח 90 ש"ח מתשלום הדיבידנד (מכפלת מספר המניות (300 מניות) בגובה הדיבידנד למניה (30 אגורות).

עם זאת, חשוב להבין האם הדיבידנד הוא רווחי, ועל כן יש לחשב מהי תשואת הדיבידנד. המונח תשואת הדיבידנד מתייחס לחלק של הדיבידנד מתוך מחיר המניה. כמו בדוגמא הקודמת, יעל מחזיקה 300 מניות ומחיר המניה בבורסה (להבדיל מהערך הנקוב שלה) הוא 5 ש"ח. במצב כזה, תשלום הדיבידנד של 30 אגורות למניה מהווה 6% מערך המניה (חלוקה של 0.3 / 6), ולכן יעל מרוויחה תשואה של 6% כאשר משלמים לה דיבידנד של 30 אגורות לכל מניה. חשוב לציין שהחברה מצהירה מראש מהי מדיניות חלוקת הדיבידנדים שלה, ולכן ניתן לעשות את בדיקת הכדאיות הזאת עוד לפני רכישת המניה.

 

יתרונות מניית דיבידנד

ישנם מספר יתרונות למניות דיבידנד: ראשית, העובדה שהרווחים מחולקים בכל תקופה מוגדרת הופכת את הרווח למוחשי, להבדיל ממניות רגילות בהן הרווח מתממש רק לאחר מכירת המניה וקבלת התמורה עלייה. שנית, הדיבידנד נותן מידע מסוים על מצב החברה. כך למשל, כאשר החברה מחלקת דיבידנדים באופן שוטף, ניתן להבין (ברוב המקרים) שהיא משיאה רווחים ומתפקדת בצורה בריאה. שלישית, ניתן להשקיע מחדש את תשלום הדיבידנד שחולק, בקניית מניות נוספות של החברה, וכך להגדיל את הרווח הפוטנציאלי ממכירה עתידית של המניה.

כך למשל, אם יעל תיקח את תשלום הדיבידנד בסך 90 השקלים שהרוויחה ותשקיע אותו מחדש במניה, היא גם תזכה לדיבידנד גבוה יותר בפעם הבאה (שכן יש לה יותר מניות שמביאות לדיבידנד גבוהה יותר) וגם תשיא את רווחיה במקרה של מכירה (שכן כעת יהיו לה יותר מניות למכור).

במובן מסוים ניתן לדמות רכישת מניות דיבידנד לרכישת דירה להשקעה: יותם רוכש דירה בשני מיליון ש"ח שאותה הוא מעוניין להשכיר עבור דמי שכירות חודשיים של 4,000 ש"ח בחודש. בנוסף לכסף שיועבר ליותם כל חודש מהשקעתו (השכירות), ערך הדירה שלעצמו גם עולה, וייתכן שלאחר מספר שנים, לאחר שהרוויח מדמי השכירות, יוכל למכור את הדירה במחיר של שלושה מיליון ש"ח, ובכך להנות גם מעליית שווי הנכס וגם מדמי השכירות שהרוויח לאורך הזמן. 

 

חסרונותיה של מניית הדיבידנד 

לצד זאת, קיימים גם חסרונות למניות שמחלקות דיבידנדים. ראשית, חלוקת הדיבידנד היא "אירוע מס", וככזה – החברה שמחלקת אותו חייבת לנכות מס מתשלום הדיבידנד עוד לפני חלוקתו (קרוי גם "ניכוי מס במקור"). בהקשר זה קיים הבדל האם החברה מחלקת את הדיבידנד ליחידים או לחברות אחרות (שמחזיקות במניות).

בישראל למשל, פקודת מס הכנסה קובעת כי חברה שמחלקת דיבידנד לסוגים מסוימים של חברות – לא צריכה לנכות מס הכנסה בעת החלוקה, ולכן כל הדיבידנד יועבר במלואו לחברה שמקבלת את הדיבידנד. לעומת זאת, אם החברה מחלקת דיבידנד ליחידים – החלוקה תהיה כרוכה, על פי רוב, בתשלום מס, ולכן רק חלק מהדיבידנד יועבר לבעלי המניות. בארצות הברית למשל, מי שמשלם את מס ההכנסה על הדיבידנד הוא לא החברה המחלקת, אלא מי שמקבל את הדיבידנד (ניכוי המס אינו במקור).

בהתאם לכך, שיעור המס שישולם על הדיבידנד נגזר ממדרגות המס (הרווחים) של מי שמקבל את הדיבידנד.

 

השפעות והשלכות השימוש במניות דיבידנד

חשוב לציין שלעיתים, הדיבידנד שהחברה מחלקת בא על חשבון הרווחים שלה. למשל, חברה שנסחרת בבורסה במחיר של 10 ש"ח למניה מחלקת דיבידנד של 4 ש"ח למניה. במידה ולאחר החלוקה, מחיר המניה יורד ל-6 ש"ח למניה, משמעות הדבר היא שהדיבידנד פגע ברווחיות החברה. במקרה כזה, על אף שלכאורה מרוויח בעל המניה עקב חלוקת הדיבידנד, הכסף שמשולם כדיבידנד יורד הלכה למעשה מהכסף שיכול להיות למשקיע כתוצאה ממכירה של המניה. בנוסף לכך, רווחיות החברה נפגעת.

כמו כן, ישנם גורמים שטוענים שראוי שהחברה לא תחלק כלל דיבידנדים אלא תשקיע את הכסף שהיא רוצה לחלק בתוך החברה. כך למשל, במקום לחלק לציבור כסף, החברה תקנה עוד ציוד, תשכור אנשים ותנסה לפתח כיוונים עסקיים חדשים –  וכך, יעלה ערך המניה, באופן שיאפשר לבעלי המניות למכור את המניה ברווח, בעתיד הנראה לעין.

בנוסף, חשוב לציין כי חלוקת דיבידנד אינה אפשרית בכל מצב. בישראל למשל, חוק החברות קובע, כי חברה רשאית לבצע חלוקת דיבידנד ובלבד שלא קיים חשש שהחלוקה תמנע מהחברה לעמוד בהתחייבויותיה, בהגיע מועד התחייבויות אלו. חשש זה בא לידי ביטוי בסעיף 302 לחוק זה, במובן זה שעל מנת לאשר חלוקה בחברה, על דירקטוריון החברה לאבחן האם החלוקה עומדת במבחן הרווח. במצב בו לחברה אין רווחים או עודפים לחלק – חלוקת הדיבידנד תותר רק לאחר אישור בית המשפט, ולאחר שהוא השתכנע כי חלוקת הדיבידנד לא פוגעת ביכולת הפירעון של החברה. מבחן זה מכונה מבחן יכולת הפירעון, והוא מעוגן בסעיף 303 לחוק החברות. ההיגיון העומד בהוראת חוק זאת הוא למנוע מצב בו החברה מחלקת דיבידנדים באופן לא אחראי, שמסכן את החברה וכך גם את בעלי המניות שלה.

בישראל, החוק קובע כי במקרה שבו בוצעה חלוקת דיבידנד אסורה, תהיה אחריות אישית לדירקטורים (המנהלים) שהיו שותפים לקבלת ההחלטה, על נזק שנגרם עקב החלוקה. הדבר נועד לגרום לחברי הדירקטוריון לשקול היטב כל החלטה על חלוקה, לגרום להם לברר למעלה מכל ספק שיש לחברה מספיק רווחים לשם החלוקה ולוודא שגם לאחר חלוקת הדיבידנד, שעה שההון העצמי של החברה הצטמק, יהיה לה מספיק הון כדי לעמוד בחובותיה. 

 

פסק דין קליר נגד כנ"ר תל אביב

פסק הדין פר"ק 3421-01-15 קליר נגד כונס נכסים רשמי תל אביב ואחרים, הוא דוגמה קלאסית לסיכונים הטמונים בשימוש לא נבון בחלוקה לבעלי מניות דיבידנד. בפרשה, דנו בעניינה של חברת קליר, חברה שבנתה תשתיות והסתמכה על תזרים מזומנים צפוי של תשלומים עבור בניית כבישים, גשרים ותשתיות נוספות. דירקטוריון החברה אישר חלוקה מסוימת של כסף לבעלי מניות החברה.

ברם, בית המשפט הגיע למסקנה שחלק מהחלוקות שביצעה חברת מלרג היו אסורות, וזאת, על אף שהחברה סברה שהן היו מותרות. התברר כי לחברת מלרג היו הזמנות לביצוע עבודות מנתיבי איילון. החברה יצאה מנקודת הנחה שנתיבי איילון תשלם עבור הזמנות אלו, ועל בסיס הנחה זו, חילקה חברת מלרג רווחים לבעלי מניותיה. לאחר החלוקה, חברת מלרג שלחה חשבוניות לנתיבי איילון, עבור העבודות שביצעה, אולם האחרונה, לא הסכימה על חובותיה לחברת מלרג, מאחר שהיא חברה ממשלתית, וכידוע, חברה ממשלתית זקוקה לאישורים ממשלתיים רבים לביצוע תשלומים, ולכן בפועל, ביצוע התשלום לחברת מלרג היה צפוי לקחת זמן רב.

יתרה מזאת, באותה תקופה חברת נתיבי איילון הייתה נתונה לקשיים, ולכן הגורמים הממשלתיים שהיו אמונים על אישור התשלומים לחברת מלרג, עיכבו והשהו עוד יותר, את אישור התשלום. בית המשפט קבע שעל חברת מלרג היה לבחון את מצבה של חברת איילון, בטרם הסתמכה על התשלומים העתידיים של נתיבי איילון להעביר לה, על מנת לבצע חלוקה לבעלי מניות דיבידנד. משכך, נקבע כי חברת מלרג לא עמדה במבחנים שתוארו לעיל, ועל כן על מאשרי החלוקה לשאת בנזקים שגרמה החלוקה (עקב החלוקה, לחברה לא נותר די כסף לשלם חובותיה לנושים). 

 

לסיכום

מניות דיבידנד מאפשרות לבעל המניה להנות מתשלום תקופתי של כסף מזומן, ובכך לראות את פירות השקעתו שלא רק בעת מכירת המניה. עם זאת, חשוב לשים לב מהי התשואה שהדיבידנד מהווה ממחיר המניה, ולבחון את כדאיותו. במקרים מסוימים, חלוקת הרווחים תפגע בשווי המניה ולכן לא יהיה בהכרח רווחי. 

נשמח לעמוד לשרותכם בכל נושא

השאירו את פרטיכם
ונציגנו יחזרו אליכם בהקדם

כתבות נוספות בנושא