החשיבות והעלות של עריכת הסכם ממון

חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, הוא החוק המסדיר את אופן חלוקת הרכוש שנצבר על ידי בני זוג במהלך חייהם המשותפים, והוא חל רק על זוגות שנישאו לאחר ה-1.1.1974. ההסדר המצוי בחוק פועל על עקרון "איזון משאבים", כלומר יש לחלק באופן שווה את הרכוש שנצבר במהלך הנישואין.

 

המסגרת החוקית

על זוגות שנישאו בטרם ה-1.1.1974, וכן על זוגות המוגדרים כידועים בציבור, חלה "הלכת השיתוף": ההלכה המשפטית שהייתה מקובלת טרם חקיקת חוק יחסי ממון, לצורך חלוקת רכוש בין בני זוג הנמצאים בהליך גירושין. לפי הלכה זו, יש להניח שלבני הזוג הייתה כוונה לשתף באופן מלא את נכסיהם במהלך חייהם המשותפים, ולכן הרכוש יתחלק באופן שווה ביניהם, גם אם חלק ממנו רשום על שמו של בן זוג מסוים ולא של האחר.

 

מהו הסכם ממון ומתי הוא חל? 

חוק יחסי ממון הוא חוק דיספוזיטיבי, כלומר, ניתן להתנות עליו במסגרת חוזה בין בני זוג ולקבוע הסדר פרטני שונה.

הסכם ממון הוא חוזה שנערך בין בני זוג, לרוב בטרם הנישואין, ובו נקבע הסדר לחלוקת הרכוש ביניהם במקרה שחיי הנישואין מגיעים לקיצם, ובני הזוג מחליטים להיפרד. ההסכם לא יכלול הסדרים הנוגעים לתשלומי מזונות ולהסדרי משמורת על ילדים, שכן לרוב בשלב החתימה טרם נולדו לזוג ילדים. את ההסכם יש לאשר מול בית משפט לענייני משפחה, ואם בני הזוג מצויים בשלב טרום הנישואין ניתן לאשר גם מול נוטריון או רשם נישואין. הליך האישור נועד להבטיח שהצדדים חתמו על ההסכם מרצונם החופשי, מבינים את מהות תוכנו ואת השלכותיו.

במקרה שזוג מחליט להתגרש, וקיים ביניהם הסכם ממון, הרכוש יחולק על פי ההסדר שנקבע בהסכם, ולא על פי ברירת המחדל בחוק יחסי ממון – כלומר הסכם ממון גובר על ברירת המחדל שבחוק.

 

מה אם אין הסכם ממון?

במקרה שלזוג אין הסכם ממון, והוא נישא לאחר ה-1.1.1974, תחול עליהם ברירת המחדל בחוק יחסי ממון לפיה כל הרכוש מחולק שווה בשווה בין בני הזוג, למעט רכוש שנצבר בטרם הנישואין או שניתן במתנה או בירושה, ולרבות חובות שצבר אחד מבני הזוג, אלא אם כן יוכיח בן הזוג השני שמדובר בחובות אישיים של בן הזוג.

חשוב לציין כי הסכם ממון אינו חסין מביקורת שיפוטית, ולא יועדף על פני ברירת המחדל שבחוק בכל מצב. כלומר, גם רכוש שבן הזוג הגיע עמו בטרם הנישואין ושנקבע בהסכם שהוא רכושו של אותו בן זוג בלבד, יכול בית המשפט לקבוע שמדובר ברכוש משותף. אם קבע כך, בית המשפט ככל הנראה התרשם כי ניתן להצביע על כוונת שיתוף ספציפית בין בני הזוג, למשל: דירת מגורים שהייתה שייכת לאחד מבני הזוג לפני הנישואין, ובה גרו בני הזוג ואולי אף ילדיהם המשותפים במהלך חייהם. על דירה זו, על אף שהיא רכוש שנצבר בטרם הנישואין, יכולה לחול כוונת שיתוף ספציפית כך ששווייה יחולק בין בני הזוג בהליך הגירושים.

למעשה, כמעט כל רכוש שצבר אחד מבני הזוג עשוי להיות מחולק במסגרת הליך גירושין על פי חוק יחסי ממון.

 

התפיסה הציבורית אודות הסכמי ממון

עריכת הסכם ממון נתפסת לעתים קרובות באור שלילי, ככל הנראה בשל הרתיעה מהכנסת אינטרס כלכלי אל תוך חיי האהבה והזוגיות, אשר אכן מעוררת לעתים חיכוכים ואף יוצר תחושת עלבון אצל אחד מבני הזוג. כמו כן, טוענים המתנגדים לעריכת הסכמי ממון, שעריכת חוזה מעין זה עלולה לתמרץ אחד מבני הזוג לבחור בהליך פירוק הנישואין, שהוא ככל הנראה מהיר ופשוט יותר הודות להסכם הממון, על פני השקעת מאמצים בפתרון הקשיים ובשיקום הקשר. אולי בשל כך, במשך שנים עריכת הסכם ממון הייתה פחות מקובלת, והייתה בעיקר נחלתם של זוגות הנישאים בשנית, אשר נכוו ממערכת יחסים בעבר, וכן צברו רכוש רב יחסית לזוגות צעירים. 

בשנים האחרונות לעומת זאת, עריכת הסכם ממון הפכה לצעד מקובל ונפוץ בקרב כלל הזוגות העומדים בפני נישואין. הסבר אפשרי לשינוי המגמה יכול להיות בשיעור המתגרשים הגבוה בקרב זוגות ישראליים (אחד מתוך שלושה זוגות, על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה), המתמרצת זוגות להכיר באפשרות הסבירה שיתגרשו, ולהכין עצמם מבחינה כלכלית גם לאפשרות של סיום הנישואין.

הסבר אפשרי נוסף, הוא עליית גיל הנישואין הממוצע. המשמעות היא שכיום, בני זוג מתחתנים בגיל מבוגר יותר מכפי שהיה בעבר, ובהתאם לכך נמצאים בשלב בחיים בו הם צברו קריירה, מוניטין, ורכוש רב יותר מאשר בני זוג המתחתנים בתחילת חייהם הבוגרים. עובדה זו מחייבת גם היא לתת את הדעת לנושא חלוקת הרכוש בין בני הזוג.

 

חשיבות הסכם ממון

כאמור, נראה כי התפיסה הציבורית השלילית והרתיעה מהסכמי ממון הולכת ודועכת, וגוברת המודעות לצורך וליתרונות המשמעותיים של עריכת הסכם ממון בשלב טרום הנישואין:

  • הסכם ממון עשוי למנוע הליכי גירושין קשים, הכוללים ביורוקרטיה והוצאות משפטיות רבות. הליכים אלו, נוסף על אופן התנהלותם המכוער לעתים, עשויים להימשך שנים ארוכות, שכן כל אחד מבני הזוג מנסה להוכיח את זכאותו לחלק מהרכוש המשותף, בשל היותו הסדר מחייב שנחתם בהסכמת בני הזוג. לכן, הליך הגירושין יהיה לרוב נטול "מלחמות משפטיות", שהרי כל צד מכיר את ההסכם ויודע את הזכויות אותן הוא מקנה לו.

 

  • הסכם הממון נבנה בהתאם לאינטרסים של בני הזוג במועד החתימה, ולא כפוף לברירת המחדל שבחוק יחסי ממון. ההסכם יכול להבטיח הגנה לבן הזוג שמגיע לנישואין עם רכוש רב, אך יכול גם להבטיח הגנה רחבה לצד החלש בנישואין, כלומר הצד שמגיע ללא רכוש – הכל בהתאם לרצון הצדדים.

 

  • הסכם הממון לרוב מכסה גם זכויות של ילדים מנישואים קודמים, וכך נמנעים סכסוכי רכוש בינם לבין בן הזוג הנוכחי והילדים מהנישואין הנוכחיים, אם ישנם.

 

  • הסכם ממון הוא חוזה הכפוף לחוק החוזים, אשר בין היתר מבטיח כי החוזה ייכרת ויקוים בתום לב מצד שני הצדדים. כמו כן, על החוזה להיחתם מתוך רצון חופשי של הצדדים, כך שאם יוכח כי החוזה נחתם מתוך עושק או כפייה של צד אחד על האחר, בית המשפט יוכל לשלול את תוקפו. 

 

  • זוגות שאינם נשואים על פי החוק, אך מוגדרים כ"ידועים בציבור", יכולים לערוך הסכם ממון מחייב, אשר ייכנס לתוקף במקרה של פירוק הקשר. זוגות רבים מעדיפים זאת, על פני ההסדר שקובעת הלכת השיתוף ואשר חל על זוגות ידועים בציבור.

 

 סיכום

בעת האחרונה גוברת ההבנה כי עריכת הסכם ממון היא צעד כלכלי נכון והכרחי בטרם קשירת קשר הנישואין. על אף אי הנעימות שעלולה להיווצר מול בן או בת הזוג, חשוב להעלות את הנושא בפניהם באופן גלוי לפני החתונה, כך שהציפיות והרצונות של כל צד יקבלו ביטוי הולם. 

חשוב כי ההסכם יקיף תרחישים רבים ככל הניתן, וייתן להם מענה בדמות הסדר חלוקה ראוי, על מנת להימנע מסכסוך משפטי הנובע מהיעדר פתרון מפורש בהסכם הממון. לצורך ניסוח ההסכם, מומלץ להיוועץ בעורך דין מומחה בתחום, אשר יוכל לנסח הסכם הוגן ויעיל עבור שני הצדדים. כפי שצוין, חשוב לאשר את ההסכם מול הגורם הרלוונטי (בית משפט/נוטריון), שכן אחרת הוא משולל תוקף משפטי ובלתי ניתן לאכיפה.

יד לוחצת יד
עוד בנושא צרכנות
חיסכון ותוכניות חיסכון חוץ בנקאיות
תוכניות חיסכון חוץ בנקאיות

מדיניות מחיה של "מהיד לפה" היא מושג המייצג מצב של בסיס פיננסי צר המספק בקושי צרכים מינימליים. כדי למנוע תקופות רעועות כלכלית, יועצים פיננסיים ממליצים

מחפשים פוסט מסוים?
נא להקליד בשורת חיפוש את הפוסט שאתם מחפשים, או שתוכלו לדפדף באתר
חיפוש